הבעיה העיקרית של שאול סמל היא אנשים אחרים. מלבד זאת, הוא מסתדר מעולה: הוא אחד הסופרים המוכרים והנחשבים בישראל, הוא פרסם בבמות הנחשבות בעולם וב–2001, בסתיו של אסון התאומים, הוא אף מלמד כמרצה אורח באוניברסיטת ניו יורק. אבל למען האמת, הוא לא פרסם אף סיפור חדש כבר עשור.
אם תשאלו את שאול, הוא ממש בסדר עם זה. אלה האנשים סביבו שמרוצים פחות. העורך שלו, אשתו–לשעבר, אפילו אמא שלו, כולם מצפים שיתאמץ יותר כדי לשמר את מעמדו הספרותי. אולי בשל כך כשהוא פוגש את אלונה, בחורה מבריקה ומסתורית שמעריצה את עצם קיומו, הוא מסתחרר. שאול מעולם לא פגש מישהי כמו אלונה: היא כותבת כמו שד אבל הידע הספרותי שלה קלוש, היא חשופה רגשית אבל יש לה אופי של שורדת. כשהוא מבין שאלונה מחזיקה בידה את המפתח לחזרתו לפסגת עולם הספרות, הוא מתעלם מכל סימני האזהרה, ויוצא איתה למסע שאפתני ומטורף, שמסכן אותו, אותה, ואת כל היקר לו. זמן שאולהוא רומן מבריק, מבדר ועמוק, שעוסק בפחד לגלות שהחלק הטוב ביותר של חיינו מאחורינו, בחרדה שכל מה שאנחנו חושבים על עצמנו אינו נכון, ובהבנה שברגע שאדם שוקל לעשות עסקה עם השטן, הוא למעשה כבר חתום עליה. עמליה רוזנבלום היא סופרת, פסיכולוגית ותסריטאית. ספריה הקודמים זכו לשבחי הביקורת ולפרסים, תורגמו לגרמנית ולאיטלקית ונמכרו בעשרות אלפי עותקים.
מרגע שפתחתי את הספר הזה התקשיתי להתרחק ממנו. אחרי הפרק הראשון כבר שלחתי עותקים דיגיטליים שלו לאחיות שלי שלא חיות בארץ. צחקתי, נפעמתי, נהניתי מהעברית. בכל פעם שחשבתי שאני יודעת מה עומד לקרות, התברר לי שטעיתי. הנאה צרופה.
הספר מתאר את שאול סמל, סופר ידוע. גבר נרקיסיסט, נצלן, רמאי. עם יחסים מאוד מורכבים עם אמו, גרושתו, ילדיו ונשים נוספות, שלמעלה מעשור לא פירסם ספר. מצאתי קוים מגבילים לביוגרפיה של הסופרת (למרות שבראיונות היא אמרה שהספר לא אוטוביוגרפי) אב סופר ידוע, הבן שחקן כדורסל שמתלבט לגבי לימודים בחו"ל והבת שבעתיד כנראה תהיה סופרת. הסופרת היא פסיכולוגית ומרגישים שבאבחון הדמויות הודגשו היבטים פסיכולוגיים. ניתן להגדיר באפיונים פסיכולוגיים את הדמויות. היה חסר לי הפאן של המטפלת הזוגית כי ברור לי ששאול סמל חייב לעבור טיפול זוגי עם כל אחד מהסובבים אותו. זמן שאול- חי על זמן שאול – עפ"י המילון: "עומד למות, להעלם או להסתיים סופית בקרוב". ואכן בספר אנו מלווים את שאול ברגעים שבהם הוא מתמודד עם הפחד שהחלק הטוב של חייו כסופר מאחוריו, דבר שמניע אותו לנצל ו"לגנוב" סיפור שאינו שלו. בספר מוזכרים סופרים (רשימה חלקית: פראנזן, שייבון, וירג'יניה וולף, דורית רביניאן, עמוס עוז, עדנה מזי"א) ספרים רבים (התיקונים, הזקן והים, פעמון הזכוכית, חדר משלך, דודה חוליה והכתבן, תקנות בית השיכר ועוד) והכנתי לי רשימה מומלצת של ספרים איכותיים . בעמוד 272 שאול סמל מזכיר סופרים שמתו במחלות או שהתאבדו ואז שאול אומר: "להשתגע בגיל מוקדם, להזניח את עצמך ולמות בודד ודפוק, זה סיכון מקצועי שלוקחים סופרים שמכבדים את עצמם." וגם " האם סופר גדול צריך להיות גם בן-אדם גדול?" הספר כתוב היטב, מרתק מותח ומאוד זורם. לעיתים הרגשתי צורך להשפיע על הדמויות באופן אקטיבי, למשל, למנוע מלקחת את "כדור הקסם" בפעם השלישית. היו רגעים שרציתי "להעיר" את שאול סמל ולהזכיר לו שגם סופר הוא קודם כל בן-אדם!.
I loved everything about this book from the cover to the last words of the story. It is gripping, moving, smart and entertaining. Most female writers write male characters in a way which I find extremely unsatisfying, but this description of an utterly flawed male protagonist is heart-breaking and empathetic as it is hilarious and unforgiving.