הספר הקצר הזה, פרי עריכה של שיחות שנוהלו עם אחד מבכירי חוקרי המקרא הישראליים, ישראל קנוהל, מתמקד בראשית התהוותו של מושג ה"משיח" בדת היהודית. כל פרק בו מנסה להסביר את משמעות המושג כפי שניתן לשחזר אותה מתוך מקור אחד מסוים. המקורות ערוכים בסדר כרונולוגי המאפשר ללמוד על התפתחות הרעיון במרוצת השנים: החל במזמורי תהילים ובדברי הנביא ישעיהו, עבור במקורות מתקופת חורבן ממלכת יהודה, דרך שיבת ציון וכלה במקורות תקופת בית שני. ניתן לעמוד על האופן בו אישים שונים וקבוצות שונות מתכתבים עם הכתובים שקדמו להם, מפתחים או משנים את מושג ה"משיח", מאמצים או דוחים אותו.
לא מפותחת כאן פרשנות בת זמננו למושג דתי אלא בחינה ביקורתית היסטורית של המושג. כל פרק מציג גם את הרקע ההיסטורי שבו נכתבו הדברים. הכתיבה רהוטה ובהירה. מטבע הדברים בחקר המקרא הביקורתי הרבה תלוי בניסיון לקרוא בין השיטין, ללמוד מתוך פסוקים מעטים שאולי עברו עריכות, על תפיסתו המקורית של המחבר ועל המסר המקורי אליו כיוון. אינני מומחה בתחום ולא אוכל לקבוע דעה נחרצת לגבי חלק מן הפרשנויות שמעמיד קנוהל ותיקוני הפסוקים שהוא מציע. מבחינתי זוהי קריאה אחת מרבות אפשריות. אני מצאתי אותה מעניינת.
שיאו של הספר הוא במתן פרשנות חדשה לפרשת משפטו של ישו בידי הכהן הגדול – משפט שהתנהל לדעתו של קנוהל סביב לסוגייה המשיחית ומתוך התפיסות השונות והמנוגדות שתפסו אותה הצדדים המעורבים במשפט. הייתי מעדיף שקנוהל היה מרחיב מעט יותר (אם אפשרי הדבר מתוך המקורות ששרדו) על תפיסת עבודת האל של הכוהנים הצדוקיים, ש"תכלית המערך הפולחני שלה היא קרבת האל ולא ציפייה לגמול" (עמוד 113). מאחר והצדוקים (אליבא דקנוהל) התנגדו לרעיון של השגחה אלוהית, תורת גמול או לרעיון העולם הבא ואף אימצו את ההשקפה המקראית בדבר מובחנותו של האל מן העולם האנושי, התקשיתי להבין את מהותו האפקטיבית של הפולחן הכוהני בו עסקו. יתכן ואמצא את ההרחבה בספר אחר שלו "מקדש הדממה".
בסוף הספר מתייחס קנוהל גם למשמעות שמקבל מושג המשיח בשתי תקופות מאוחרות יותר. האחת, כעבור כאלף ומאתיים שנה בכתבי הרמב"ם והשנייה כעבור עוד כשמונה מאות שנה אצל תנועת חב"ד. כאן כבר אין רצף היסטורי ובכל זאת מעניין לראות דוגמאות להתייחסות למושג, המושפעת מתפיסתו בעבר גם כעבור שנים רבות.