"איבדת את השמש," הוא אומר פתאום... "השמש שלך מסתתרת מאחורי עננים גדולים ואפורים, את שונאת פרחים כי הם מעוררים אצלך זיכרון כואב." הוא חד וחריף ומצליח לגלות דברים שלא סיפרתי לאיש.
אמילי קינן, וטרינרית ומאלפת כלבים בשנות השלושים המוקדמות לחייה, חוזרת לארץ לאחר טרגדיה שריסקה את חייה.
"...היא כלואה בתוך משהו שאני מת לשחרר. היא סקסית ועדינה באותה נשימה, היא רעבה למגע ועם זאת דוחה כל אפשרות שמשהו יקרה. היא ממלאה כל מקום במחשבותיי. אני פשוט לא מצליח להפסיק לחשוב עליה."
איתי ארבל, כוכב כדורגל בעברו, בעלים ומנהל בית ספר לכדורגל לבני נוער בהווה. נאבק
לחלץ את בנו ואת עצמו ממשבר משפחתי קשה.
אמילי אינה מאמינה שהשמש תשוב לזרוח בחייה.
איתי אופטימי ומלא שמחת חיים, נחוש להתגבר על הכול.
המפגש המקרי בין אמילי לאיתי מטלטל את חייהם. אמילי, שבורה וכואבת, אחוזת בעתה מפני שברון לב נוסף. איתי השנון אינו מוכן לוותר ונאבק להכניס את עצמו ואת האור שוב לחייה.
הקשר ביניהם רווי טלטלות, עליות ומורדות ומשבר גדול.
האם אפשר בכלל לכבוש מחדש לב שבור?
יהודית צפורי, כהרגלה, מביאה לקוראים בספרה התשיעי עלילה מורכבת ומרתקת. "גן השמש" הוא סיפור על טרגדיה, התמודדות, אהבה והרבה מאוד תקווה.
מבין ספריה הקודמים שזכו להצלחה מסחררת: מיתרי לבי, אבני הדרך, קווים אדומים וקווים שבורים.
כשהספר הגיע אליי זנחתי את מה שקראתי ופשוט נשאבתי לעולמה של יהודית למילים המכשפות והמרגשות הסיפור הזה נכתב בכל-כך הרבה רגישות אני הרגשתי שיהודית טיפלה ונגעה בכאבה של הגיבורה בצורה כל-כך רגישה ואמינה היא הצליחה להעביר אליי את הכאב ואת הסערות הפנימיות של הגיבורה הפסקתי לספור כמה פעמים בכיתי בספר הזה (אצלי זה מדד לספר טוב😉)