"הרבה פעמים אני נוטה לחשוב שאילו יכולתי להבין עד הסוף את תורת הקוונטים, ובאופן כללי אסטרו-פיזיקה, הייתי אדם מאושר. אני נוטה להאמין בכך וכמובן אחר כך לפקפק, מכיוון שברור לי שאי אפשר באמת להבין את תורת הקוונטים, ועוד יותר ברור לי שאין לזה שום קשר לאושר.
אני חושבת שהפיתוי הראשון התחיל במילה 'הוכחה'. בתרגילי גיאומטריה פשוטים שבהם צריך להוכיח ש- y ועוד k יוצרים זוויות נגדיות או מקבילות לצורך העניין.
מיותר לציין שכבר בשלב הזה נכשלתי. משהו בדרך שההוכחה צריכה להתנהל נבצר מבינתי, שזלגה למחוזות המתנגדים בעקביות ובעזות מצח לעניין הזה של 'להוכיח דברים'.
אף על פי כן הכמיהה להבנה של תורת הקוונטים נותרה ערה, ואיתה האמונה שיכולתי להיות אדם מאושר אילו ניתנה לי ההזדמנות להתהלך בתוך נוסחאות גיאומטריות, לטפס בקווים מקבילים, להיות המופשט, הקו המקביל החוצה את השלם ואינו מאבד דבר מעצמו תוך כדי כך.
עם הזמן זיהיתי שיש בי התנגדות רצינית לעניין של 'להוכיח ש…', ובנוסף ואולי אף יותר, לעניין ה'נובע מכך ש…!' כאן הפסקתי להתנהל בזוויות, והפקפוק תפס טמפרטורה אחרת לחלוטין, כשהבנתי שכל מה שאני רוצה זה להיות בתוך שלפוחית השתן ולדמיין שאני שוחה באוקיינוס אינסופי של אושר."
ספר הנוגע באדמה, נוגע בכוכבים ואנושי עד הקצה. אכזר ורך, יפה להלל וכמֵה לגאולה, או לפחות לקצה חוט שיוביל אותנו (אולי) לפשר. - יגאל שוורץ
הספר מתרחש בספק מציאות ספק הזיה. אולי בעולם מקביל. סיפורים קצרים מאד (חלקם פחות מעמוד). לעתים מרחפים במחשבתה של הכותבת. הם מתרחשים במציאויות שונות, מקומות שונים, עבר והווה ומגוללים מחשבות, דמיונות מעורבים באירועים שיכולים להיות אמיתיים. יש כמה דמויות לאורך הספר כמו רודולף שטיינר, אסטריד ומרטין. זכרונות מילדותה של אם המספרת בתימן. הרהורים על החיים, אנשים, בעלי חיים, עונות השנה, סלפי, פייסבוק (נתעב ורדוד) וחלומות. זכרונות מעיקים של שכול ואבדן. לעתים המספרת היא טלי- שמה של כותבת הספר. מסתיים בסיפורה הארוך של יעלה הנפרדת ממיקי ומרחיקה לשוויץ כדי לכתוב את ספרה 'פולנטה ורעל'. היא מוצאת חדר אצל ולרי, מיסטיקנית מורבידית הקשורה לחסידי אנתרופוסופיה ונקלעת לסיטואציות של טירוף ומזימות. דימויים, תוכן כללי וסגנון שלא ממש דיברו אלי. התחברתי יותר לשני החלקים המסיימים מתוך שבע, אחד מהם הוא סיפורה של יעלה.