ספר קשה מאוד. מספר על חוויות שעבר הסופר, נתן זהבי, כשלונות של השלטון הישראלי לדאוג לאנשים שבנו את המדינה בזקנותם, קצת על אנשים מהעולם התחתון, וקצת סיפורים מצחיקים, עצובים, מעצבנים או קשים. בעיקר קשים. זה נראה כאילו בכל סיפור אפשר לנסות ולאתחל מחדש את האמונה באנושות ואת התקווה באדם, אך כמעט בכל פעם מחדש, אפשר לראות את הציפיות מתנפצות.
משהו אחד שריגש אותי במיוחד, היה היחס החם שזהבי מעניק בסיפורים שלו לאנשים שלא שפר מזלם. למרות שזהבי בעצמו ברוב הספר לא במצב כלכלי מדהים, ולמרות שהוא לא הבחור הכי פטפטן והכי חייכן, אפשר להבין זאת מהר מאוד מהתכנית "זהבי עצבני", הוא עדיין היה בעל אכפתיות כל כך גבוהה עבור האנשים האלה. זה צובט את הלב לקרוא את הסיפורים האלה, במיוחד כאשר הם לא מסתדרים לטובה.
ממליץ לקרוא, בגלל שאני חושב שאנשים צריכים להבין שעבור חלק מהאנשים, זה המצב של המדינה, בין אם הם חיים בהרצליה פיתוח ומרוויחים יפה לבין אם הם חיים בעוני בשכונה שכוחת אל אי שם בפרברי תל אביב.