בליל שבת חורפי מתרסק אופנוע ביישוב דתי, ורוכבו – בנו של רב ידוע – נפצע קשה ומאבד את כושר הדיבור. הקהילה כולה רוחשת. אוהביו צופים בייסורי החלמתו בעיניים כלות. אביו הנוקשה צופה בו בזעם. אימו – בחרדה וכאב. בן דודו מסב את עיניו, ואחיו וחבריו מחפשים בו לשווא את מי שהיה לפני התאונה. כל אחד מהם גם נושא בתוכו אשמה על מה שקרה שם וגם רתיעה ממה שנהפך להיות.
בספר ראשון מגלה נעמה דעי תעוזה מפתיעה ומצליחה להתמודד עם חומרים קשים ולתת להם ביטוי אמין ועמוק. בכישרון יוצא דופן היא נותנת לכל אחת מדמויותיה, בני משפחה וחברים שטלטלה גדולה משנה את חייהם, את קולה המיוחד ומכניסה את הקורא לתוך עולמן החרד, הכאוב, המתייסר, הזועם, המבקש נחמה.
נעמה דעי, ילידת 1988, מורה לתנ"ך וספרות. בוגרת מסלול הכתיבה של אוניברסיטת בן גוריון בנגב. ב־2013 זכתה במקום השלישי בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ. כעבור שנה עלתה לגמר "פרס ספיר ליצירה צעירה 2014".
נולדה בנווה דקלים, גדלה במעלה אדומים וכיום גרה במוצא עילית.
וואו. איזה ספר מטלטל. הסיפור עוקב אחרי תאונה שארעה לאריאל בן ה-16 של משפחת קאן, שפגעה במוחו ויצרה קושי בדיבור ובתהליכי התקשורת והמוטוריקה שלו. כל פרק מסופר מנקודת מבט של דמות אחרת בחייו של אריאל. אחיו הגדול איתמר; בן הדוד שלו שעבר לגור איתם בגלל משבר משפחתי יותם; אביו של אריאל הרב הגדול; אימו של אריאל; החברה שלו; אחיו ואחיותיו (הם 8 אחים ואחיות). ודרך כל נקודות המבט האלו, מתגלה סצנה משפחתית קורעת לב ועצובה, שבה כל אחד בדרכו שלו מתמודד עם רגשות האשם על שלא הצליחו למנוע את התאונה, ורגשות אשם על הקושי להתמודד עם המצב הנוכחי בו אריאל התדרדר לתפקוד שדומה יותר לאוטיסט מאשר לנפגע תאונת דרכים. לא היה כמעט פרק אחד שלא רציתי לבכות בעצב על הדילמות של האם והאב, של אריאל עצמו ואחיו ואחיותיו. סיפור קטן, ואנושי, שמקפל בתוכו את כל המהות של הדאגה וההתפתחות של משפחה. מה מהותם של הקשרים שקושרים אותנו אחד לשניה, והאם ניתן לקרוא תיגר עליהם? האם אלו קשרים שכובלים אותנו? כיצד נתמודד עם פציעה מתארכת של ילד? אהבתי במיוחד שאין תשובות חד משמעיות. הדמויות של נעמה דעי לא יודעות הכל, והדיאלוגים שלהן לא מתוסרטים בשלמות הוליוודית. הם מתקשים. מתאכזבים מעצמם ומאחרים, מרגישות אשמות, נכשלות - וזה היופי הגדול של הספר הזה. האנושיות הרבה שבו. קשה להאמין שמדובר בספר ביכורים.
4.5 - beautiful debut novel/ A kaleidoscopic view of a tidal wave a bike accident cause to a family and friends. Naama Dei manage to jump over the clichés of Israeli writing and creates characters with flows but also with compassion and finds rays of beauty and hope even in dark places where despair should rule . its a small book with fine undecorated writing and a huge hook in it that pulls you back to its pages.
כספר ביכורים זו ממש הצלחה מכובדת נהניתי רב זמן הקריאה והצלחתי לסיימו ללא תחושה של בוסר בשיניים אהבתי את החלוקה לפרקים על פי שירה של לאה גולדברג ובעזרת הספר הזה קראתי מחדש ובעיון את השיר הסתכלות בדבורה
סוג של רשומון על משפחה דתית שעוברת משבר התאונה של אריאלש ולחת גלי הדף לכל בני השמפחה ולכל אחד סיפור משלו
הרבה זמן לא נהניתי ככה מספר. הכתיבה מנוסחת בטוב טעם, אותנטית ואמפתית. לא יצא לי לקרוא הרבה ספרים שיוצרים דיאלוג כל כך עמוק ושואל שאלות בין חילוניות לדתיות, זה בהחלט אחד הדיאלוגים הטובים שקראתי.