בארוחת שישי שגרתית בבית משפחת ינאי, מבשרים הוריה של תוּת בת השלושים בשורה המטלטלת את חייה. תות, רווקה המתפרנסת מעריכת סרטי חתונות, היא בתם של עמירם, עיתונאי ידוע ושנוי במחלוקת, ושל תרצה הספרנית. אחותה הבכורה איילה, קרייריסטית, נשואה ואם לילד, היא מראה הפוכה לתות ה'מבולגנת' והאימפולסיבית. אחיה הצעיר דני לומד אדריכלות באמסטרדם וחי עם בן־זוגו.
תות מתמודדת עם השינויים במשפחתה ועם הסודות הקשים המתגלים בה. בה־בעת היא מחדשת את הקשר עם תום ברגר, אהובה המיתולוגי מהתיכון. התנגשות אופניים מגלגלת את העלילה לכיוון בלתי־צפוי. הרומן בלדה לארוחת שישי עוסק בהכרח להתבגר, בקושי לראות את ההורים בפגמיהם ובחולשותיהם, ובניסיון המורכב של צעירים בני דור ה־ Y לסלול לעצמם דרך בעולם מעורער וחסר־ודאות. לילך שריד וייטמן כתבה סיפור סוחף, עם סצנות מלאות חיוּת, הומור ושנינות. הדמויות שעיצבה אנושיות, אמינות, ישראליות מאוד, ומוכרות לרבים מאיתנו מארוחות שישי.
שריד וייטמן, ילידת 1983 , גדלה במושב קדרון. היא אנימטורית ומאיירת, בוגרת האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. נשואה ואם לתינוקת, חיה בפתח־תקווה . בלדה לארוחת שישי הוא ספרה הראשון.
4.5 לא יכולתי להניח מהיד בכל רגע פנוי. מרגש, מצחיק, עצוב ואותנטי, בלי להתבייש מדרמות - אבל הדרמות בגובה פני השטח, יכולות להיות מובנות ומוכרות לכל אישה שהייתה פעם נערה. לבבות נשברים בכאב בפנים, ולא בסערה טלנובלית. זיכרונות מרים ממשיכים ללוות אותנו, אבל החיים מתקדמים. משפחות מתפרקות, ובכל זאת ממשיכות לחיות ולהיות משפחות. הספר הזה הוא הוכחה לכך שאפשר לכתוב רווקה בת 30 מדוכדכת, תקועה בחיים וחובבת חתולים, בלי שזו תהיה קלישאה משעממת ומייאשת, ובלי ליפול לקצוות חסרי היגיון. קצת פרופורציות, הרבה דמויות אנושיות לא מושלמות (חוץ ממושא האהבה כרגיל...), דברים אמיתיים שקורים ביניהם ולא רק קשקשת, ככה עושים את זה. גם תמיד מרגש אותי לקרוא דמויות יוצאי בריה"מ משולבות בצורה טבעית ולא מוקצנת במרקם החיים הישראלי בכלל, ובחיים של דמויות ישראליות-צבריות בפרט. הדמויות האלה בספר היו כתובות מעולה, ונהניתי מאוד לקרוא. אני שמחה לגלות שיוצאת בשנים האחרונות הרבה ספרות מקומית מעניינת, מורכבת אבל גם בגובה העיניים, שלשם שינוי ממש מדברת אליי.