שני אחים, שהצעיר בהם הובא לעולם על מנת לשמש קמיע ותרופה לבכור, שבים ונפגשים לאחר שנים של קרע בלווית אמם. הצעיר, גבר במיטב שנותיו ואיש תקשורת בכיר, שכל חייו הלך ופרם את העבותות שקשרו אותו לאחיו ולבני משפחתו האחרים, מבין שהוטל עליו להשליט סדר בדברים ובזמנים ולגולל את פרשת חייו, את סיפור התבגרותו ועיצובו בלב ישראל החילונית ואת קורות הקשר הסימביוטי בינו ובין אחיו הבכור, שנעשה לאחת הדמויות החשובות ביותר בעולם החרדי.
דרך בחינת האירועים המרכיבים את רצף חייו, ודרך בירור המקורות הארכיטיפיים המעצבים כל נרטיב באשר הוא, פורש גיבור הרומן, ספק הסופר עצמו ספק בן דמותו הספרותי, סיפור מיתי על קנאה קשה ואהבה בלתי נסבלת בין שני אחים, כמו גם על ילדות בישראל שלפני קום המדינה ובשנות הצנע, בצל אב קמצן ונוקשה ואם שהחיים שחייתה היו רק הדהוד חלול לחיים שהיה עליה לחיות.
אולם וכי נחש ממית? אינו רק סיפורם של שני האחים ובני משפחתם הקרובה. עושר הטכניקות שמיישם ישראל סגל בספר - תנועה בין גוף ראשון הבוחן את האירועים ואת השתלשלותם ובין גוף שלישי המתעד אותם, טשטוש בין היזכרות ובין בדיון, דיפוזיה בין רומן משפחתי ובין ממואר, פיתוח סוגיות תלמודיות לצד העלאת אנקדוטות ממערכת היחסים שמנהלת החברה החרדית עם עולם התקשורת - עושה אותו לאנטומיה של שסע שלא ניתן להיחלץ ממנו, ושהופך את מי שחווה אותו למשקיף תמידי על מציאות.
שני אחים כשני מתחרים בזירה של החיים. ״הצדיק״ הבכור שנולד חולני וחלוש, חביבה של האם ואחיו, שהוריו עשוהו רק על מנת שישמש קמע לאחיו, שיחזקו. האח הצעיר, הדובר המכנה את עצמו ״רשע״ מספר את סיפורם האכזרי והנוגע ללב. יצירה כל כך משמעותית כבר מזמן לא קראתי; כל מילה במקומה והארס מפעפע מהכתוב. הרגשתי כמו בקן של נחשים ולא יכולתי להפסיק את הקריאה שכן נסחפתי לעולמם המתעתע; הדתי והחילוני. לא יכולתי לשנוא והתקשיתי לאהוב , שהיתי במעין פורגטוריום של נשמות טועות ותוהות. הרגשתי שאני שחקנית בקומדיה האלוהית ובסיום היצירה חוויתי דיכאון קל. חוויה שלדעתי כל אחד צריך לעבור כדי להבין עולמות שונים ולהפנים מהי כוחה של האהבה
Family is shit. Religion is shit. And I don't understand the protagonist's desperate need for the two. Ah, man, I don't know. I suppose it was OK. But I certainly wouldn't give it a literature prize. Sorry.
It started strong, but trickled down to nowhere as it was progressing, leaving a feeling of "Wow, that was a very interesting and original book" side by side with a "Something was missing" feeling. Hence the somewhat lukewarm rating (2.5 stars rounded up).
הספר "וכי נחש ממית" זכה לתהודה רבה החל מהדפסתו הראשונה וכלה בהדפסתו החוזרת, לאחרונה למנויי ידיעות אחרונות.
בפעם הראשונה, התהודה נבעה מהיותו ספר אוטוביוגרפי החושף את חיו של ישראל סגל, עיתונאי ידוע במחוזותינו ואת קורותיו במערכת יחסיו עם אחיו, הידוע במחוזות אחרים.
בפעם השניה התהודה נבעה מתעלול שיווקי או טעות שיווקית שהכתירה את הספר כזוכה פרס ספיר.
הספר הוא מעין סיפורם המודרני של קין והבל, שני אחים שגדלו בבית חרדי בירושלים של שנות ה- 50. התבגרותם והתפרדותם תוך יצירת קרע עמוק וחמור במשפחה.
בפתח הספר כותב ישראל סגל כי המשפט, וכי נחש ממית, לקוח מתוך שיר ילדים דתי המבוסס על אגדת חז"ל אבל אני הייתי מצפה ממי שלמד בישיבת פוניבז' בבני-ברק ונחשב לעילוי, שידע את המקור, המשמעויות ואת הפילפולים הכרוכים בו.
כמובן שכל אלה לא באים לידי ביטוי בספר ולמרות שניסיתי וחיפשתי את הקשר, לא מצאתי אותו והגעתי למסקנה שהסיפור הוא בעיקרו סיפור חזרתו בשאלה של סגל ועזיבת העולם החרדי, תוך התחשבנות עם בני משפחתו ובמיוחד אחיו הגדול ממנו ב- 5 שנים.
הספר נע על ציר הזמן בין העבר להווה. אפיזודות מחיי המשפחה וחיי הישיבה מתהוות לנגד עיניו המשתאות של הקורא. משתאות, כי במילים מעטות התיאור אינו מחמיא והחשיפה שמלווה את הקריאה משולה לטעמי להתקלפות משכבות עד שמגיעים לעצם.
ברמה האישית הספר החליא אותי בדיוק בגלל החשיפה העמוקה, ההתקטננות וההתחשבנות. תמיד חשיפה מעין זו מצליחה להפתיע אותי, עד היכן מוכנים אנשים ללכת עם הכאב שלהם. אבל ברמת המקרו הספר חשוב כי הוא מתאר את אחד התהליכים הקשים שעוברים על אדם. איבוד האלוהים. לאנושות עצמה התהליך הזה לקח כמה מאות אבל ישנם אנשים שהתהליך לוקח להם מספר שנים.
וגם השאלות שהוא מעורר חשובות ביותר. לא אחת שאלתי את עצמי מי מלווה חוזרים בשאלה? מי מעניק להם את התמיכה שהם כל כך זקוקים לה גם במישור החברתי וגם במישור הריגשי? הרי זו קריעה כפולה מהמשפחה והחברה שסובבת אותם ומהאמונה.
לא אכחש, ישנם קטעים מרגשים ורואים שהם נכתבו בדמו. אבל מאידך חסרה קוהרנטיות של העלילה והמעברים מאוד גסים ולפעמים לא תפורים עד הסוף, חבל שלא השקיעו כאן עוד קצת עריכה.