דמיינו. נאמר שמה שאירע, לא אירע? דמיינו כי אי־שם בנבכי העבר, סטתה מעט ישראל מהמסלול בו פסעה ופילסה לה נתיב שונה לגמרי.
זה קשה. אולי אפילו בלתי אפשרי. דמיינו בכל זאת. דמיינו מה היה קורה לוּ בבחירות לכנסת השנייה, בשנת 1951, היה מסע בחירות חדשני ונועז של מפלגת הציונים הכללים מצליח לגנוב את השלטון ממפא"י.
איזו דמות הייתה לובשת ישראל לו דוד בן־גוריון היה מפנה את כסאו לאחר קדנציה אחת בלבד כראש ממשלה? איך הייתה מתפתחת ישראל לוּ הבולשביזם המתון שהכתיב בן־גוריון בראשית ימיה של ישראל היה מוחלף בשלטון אחר, ליברלי יותר.
ברומן פורץ דרך, סוחף ומשונה, המתחפש לעתים לספר היסטוריה, פורש אורי רדלר את סיפור חייה הסוער, המפורט ומעורר המחשבה של מדינת ישראל שהייתה יכולה להיות. • מדוע הסכימו ערבים וחרדים להתגייס בשמחה לצה"ל? • כיצד הפכו עולי המזרח לכוח המוביל בישראל? • מדוע הוקמה המדינה הפלסטינית ב-1968 ואיך הפך יאסר ערפאת למנהל מועדון לילה בניו יורק? • מדוע לא נוצרה גרמניה 'אחרת' ואיך נולדה האנטישמיות החדשה? • מה הפך את עובדי המדינה למופת לחריצות, שקדנות ויוזמה?
"לו" הוא ספר מרגיז. ולא בגלל שהוא לא כתוב טוב, או כי הנושא לא מעניין. הוא כתוב טוב מאוד, והנושא מאוד מעניין.
הבעיה שלי היא כנראה בציפיות. בתור ספר שמתיימר לסקור באריכות היסטוריה אלטרנטיבית לישראל, הוא לוקה בפשטנות.
ההתחלה נראית מאוד מבטיחה - מה היה קורה אם מפא"י לא הייתה שולטת ביד רמה עד 1977, אלא יורדת מכס השלטון כבר ב 1951. ובמקומה היו עולים הליברלים, עם השקפת עולם כלכלית ומדינית שונה מאוד, ומאוד סדורה. ובהתחלה, חלק מהניתוח המתגלם בסיפור אפילו "עושה שכל" בצורה מסוימת.
אבל ככל שהספר מתקדם, שמתי לב שיש כאן הרבה יותר ספקולציה, ופחות הסבר של איזשהו ניתוח הגיוני. וזה הפריע לי. מבחינת הסופר, הכל נפלא - יש שלום עם הפלסטינים, החרדים והערבים משתלבים היטב בכוח העבודה. אין גזענות, אין כוחנות, אין פונדמנטליזם דתי, ישראל היא אור לגויים, שמצליחה בתוך מזרח תיכון שכמעט חף מלחצים פוליטיים. הכלכלה החופשית מסדרת הכל, וישראל חיה במעין בועה שבה זה מצליח. מצטער, לא קונה את זה. החיים הם יותר מורכבים מ"בואו ניתן לכלכלה להיות חופשית, והכל יסתדר". גם החיים בישראל, ואוסף ההחלטות המתקבלות לאורך השנים הן יותר מאשר תקנות מס ושמירה על איזון תקציבי.
לזכותו של המחבר יאמר שהוא מודה (בהערות בסוף הספר) שהוא לקח מספר הנחות מפליגות. לדעתי הוא לקח יותר משתי הנחות, אבל ניחא. אני לא חושב שזה ספר רע בכלל. אבל כדרכם של ספרים שמציגים משנה פוליטית, הם נוטים לסגת יחסית מהר למעין מניפסט פוליטי נטו, עם מעט מאוד ניתוח או אמירה עם עקביות לוגית. ולטעמי גם הספר הזה לוקה בזה. ואת זה אני אומר דווקא בתור אחד שנוטה להסכים עם רוב המניפסט הפוליטי שמובע בספר. אני רק יכול לקוות שהרבה מהמדיניות המוזכרת בספר (לא כולה) הייתה מיושמת בישראל. אני חותם בערך על 70-80 אחוז מהנאום שמופיע בסוף הספר, כאמירה ערכית ומוסרית. אבל ככרונולוגיה אלטרנטיבית היסטורית, זה לא משכנע.
ספר מעולה של אורי רדלר ז"ל. הספר נכלל בזאנ'ר ההיסטוריה החלופית, ומספר אודות היסטוריה חלופית של מדינת ישראל במידה ומפא"י הייתה מפסידה בבחירות לכנסת ה-2 ומפלגת "הציונים הכללים" היו מנצחים וממשיכים לשלוט במדינת ישראל. רדלר, ליברל בעצמו, מתאר את מדינת ישראל בשהפעת הליברליזם הקלאסי. הוא מספר על כינון חוקה לישראל, הימנעות מהקמת עיירות הפיתוח, הקמת מדינה פלסטינית, הפיכת האוכלוסיה החרדית לכוח משמעותי בכלכלה הישראלית, ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל, לגליזציה של הימורים, שנות, סמים קלים ועוד. בספרו הוא משלב אירועים היסטוריים אמיתיים ודמויות אמיתיות לצד דמויות פקטיביות. כך לדוגמה אחמד טיבי כיהן כשר פנים, חינוך וגימ"ת.