אשה יקרה הוא סיפור נדיר בעוצמתו ובכנותו של אדם המנסה להשיב לעצמו בבגרותו את אהבת אימו. אם שמעולם לא ממש חיתה ולא אהבה, וסופה שהתאבדה. המבוגר המנסה לחזור לילדות שאף פעם לא היתה לו הוא יהונתן גפן. האם היא אביבה, אימו של יהונתן, בתם של דבורה ושמואל דיין ואחותו של משה דיין הנערץ. הספר הוא על אם ועל בן מסוימים וגם, ובה במידה, על שני דורות בארץ. דורה של האם, בני הארץ שצמחו לתוך המסגרת האידיאולוגית הקשוחה של הוריהם, וקיבלו אותה עליהם, מי ברצון - בעיקר הגברים-הלוחמים, דוגמת משה דיין, שהמסגרת היתה נוחה להם משום שהתגמשה לפי גחמותיהם. ומי בכפייה - בעיקר נשים, דוגמת אביבה שחיתה כל חייה בכפל דמות.
כלפי חוץ היא היתה "אשה יקרה", רעיה ואם ומושבניקית למופת - "אתר תיור" חובה לכל גדולי העולם שבאו לפגוש את "החלוצה הצעירה והיפה מנהלל", ובפנים - בינה לבינה, ולכל היותר בינה לבין חברה אחת שלה - היא היתה אשה כבויה, אשה מוכשרת שוויתרה על כל החלומות שלה, שלא עלו בקנה אחד עם "הנורמות הראויות" לאשה בתקופתה. אשה שוויתרה על חייה הרבה לפני שהתאבדה. מעין "נוכחת-נעדרת" שהתבטאה רק במחברת השירים שלה - שבה היו שירים שאותם לא היא כתבה אלא העתיקה מכתביהם של אחרים.
הספר הוא גם על דורו של יהונתן, שמנסה לגאול את אימו כדי להיגאל בעצמו. זהו דור שנצמד לסיסמה שבאה מעבר לים, "עשו אהבה ולא מלחמה", אבל לא ממש ידע מה לעשות איתה. כי את בני הדור הזה לימדו רק להילחם. לאהוב לא - משום שאותם לא אהבו.
שכן, ההורים של יהונתן, ושל רבים מבני דור הצברים, חיו ונשמו סיסמאות, דבקו בגאולת העם והארץ ועזרה לכל חלכה ונדכא. ובינתיים שכחו לאהוב את ילדיהם.
הספר גדוש בסמנות מזעזעות של ה"חינוך" שיהונתן זכה לו. "חינוך" שהותיר בו צלקות והפך גם אותו - כמו את אימו בשעתה - ל"נכה אהבה"
אשה יקרה הוא אפוא גם רומן-ביוגרפי-וידויי מרתק, וגם מסמך תרבותי חשוב. ובנוסף לכך, הוא כתוב בסגנון מושך לב, קריא-דיבורי ופיוטי כאחד.
Yehonatan Geffen (Hebrew: יהונתן גפן) was born in moshav Nahalal. He is the father of Aviv Geffen, Shira Geffen and Natasha Geffen, as well as nephew of Moshe Dayan. He has two grandsons. In 1965, he served as a paratrooper under Matan Vilnaì, and became an officer. In 1967, his mother overdosed on her medication and died. Geffen considers it to have been suicide. After his discharge from the IDF in 1969 and moving to Tel Aviv, he took up poetry. In 1972, while Geffen was studying in London, his sister Nurit committed suicide, causing him to return to Tel Aviv. During this period he began writing a column for the weekend supplement of Ma'ariv, and he joined the entertainment troupe "Lul" with Uri Zohar, Arik Einstein, and Shalom Hanoch. The latter introduced Geffen to his future wife, Nurit Makober. Geffen was often criticized for his strong left-wing leanings, which bordered on provocation, and even received death threats. He was one of a group of journalists (including Uri Dan, Yeshayahu Ben Porat, Eitan Haber, Hezi Carmel, Eli Landau, and Eli Tavor) who in 1973 published the book The Failure, the first book to document the Yom Kippur War. It criticized the performance of the government and military and also contained first-hand descriptions of battles, casualties, injuries, and the losses and failures of military hardware. The book aroused considerable public interest. Much of Geffen's success came from his works for children, like the song "HaYalda Hachi Yafa BaGan" ["The Prettiest Girl in Kindergarten"] and the book "HaKeves HaShisha Asar" [The 16th Sheep], but he has also written many popular songs, poems, plays, and stories for adults. He frequently collaborated with David Broza, rendering Spanish songs into Hebrew.
למעט פרק אחד שהרגשתי כאילו נגזר מהחיים שלי והודבק בספר עצמו, לא הצלחתי להתחבר לספר הזה. אולי זה לא ספר שאמורים להתחבר אליו אלא לתעב אותו, כיוון שהוא בבירור יותר תרגיל פסיכולוגי שהסופר כתב עבור עצמו ולשם ההתמודדות עם עברו, אבל לא התחברתי לטון ולאופי הכתיבה, להגיגים הפילוסופיים על החיים, העבר, ההווה והעתיד ולאורך הקריאה פשוט רציתי לסיים אותה ולעבור הלאה לספר הבא.