דרמה משפחתית שכתובה באהבה ורגישות. הדמויות מורכבות ומערכות היחסים ביניהן מבליטות את הדינמיקה שעיצבה אותם כילדים, שהובילה אותם להחלטות גורליות כבוגרים - לשקרים, סודות ונתק, אך גם לחיבור יוצא דופן והתגייסות ברגעי קושי ומשבר. יש משהו בסיפור של רגינה גרמיזה שנוגע במיתרי הלב וקורא לנו לבחון את קשרי המשפחה שלנו באמפתיה מחודשת. האומץ שיש לה להסתכל על עצמה בפגיעות, להכיל את הקושי עם אחותה, בעלה שנפטר, ובנותיה הבוגרות, ולהגדיר את עצמה מחדש - לא כקורבן אלא כעוגן, נותנת פרספקטיבה חדשה לסיפור שלה ותקווה למה שעדיין אפשרי למשפחה הזאת בהווה או אולי בדור הבא.
הרבה מהספר עוסק בדברים שאנחנו בוחרים לא לראות ועל הרגעים בחיים שמחייבים אותנו דווקא כן לפקוח את עיננו ולהתייצב מול האמת הפנימית שלנו, המציאות שבפתח וטראומות מהעבר שמאיימות להציף אותנו. ״תעצמי עיניים״ מרמז על הקונפליקט בין הצורך שלנו במנגנוני הגנה שיאפשרו לנו לשרוד ולתווך את הקושי ובין הריפוי והגדילה שמתאפשרת רק כאשר נוגעים באמת ומישירים אליה מבט.