החיים

by Ruth Almog, רות אלמוג

כותרת ספרה החדש של רות אלמוג, החיים, מתאימה לו ככפפה ליד. זוהי יצירה של סופרת שחוותה הרבה ויודעת לא מעט על החיים. אלה חרצו בה שריטות ילדות וחבלות בחרות ובגרות. עוני, תאווה לא מסופקת לאוכל טעים, משוגות של נערות, בגידות, ייסורי מין, קנאה, וגם מפגשים עם פליטוּת, זרוּת ומוות. אבל גם רגעים מופלאים.מגעים אנושיים לא צפויים, גילויי יופי נדירים, הזדככויות של מבט. על אלה ואלה מספרת הסופרת בלשון פשוטה, חסכונית ומדויקת.
החיים כולל שנים־עשר סיפורים ונובלה. הסיפורים מגוללים פרשיות מן העבר הרחוק והקרוב של הסופרת. הנובלה, ששמה כשם הקובץ כולו, "החיים", שונה באופייה מהסיפורים — בתוכן ובסגנון. מתואר בה ערב אחד שבו מתכנסת חבורה של גברים ונשים לארוחה אקזוטית בבית מפואר בפאתי מושב, רחוק מעיבורה של תל אביב.
זהו ערב בורגני, נהנתני, גדוש גינונים ומחוות ריקים שהסופרת מאירה באור אירוני חריף. המסגרת הבורגנית־נהנתנית נפרצת בשל פרשה לא פתורה מן העבר ואירוע אלים החותם את הערב. בין הסיפורים לנובלה, הכתובה בסגנון פיוטי לירי, נוצר דו־שיח מרתק בכמה מישורים: אישי, חברתי, פוליטי ומיסטי.
החיים הוא הספר האוטוביוגרפי ביותר של רות אלמוג, הגברת הראשונה של הסיפורת הישראלית. ספר שיוצא מהלב וחודר ללב.

150 pages, Paperback

First published December 1, 2016

About the author

Ruth Almog (רות אלמוג) was born 15 May 1936 in Petah Tikva, Mandate Palestine to parents who immigrated from Hamburg in 1933. She studied at the David Yellin Teachers College, and at Tel Aviv University. She taught philosophy and film at Tel Aviv University. She was the deputy editor of the literary section of the mainstream daily Haaretz and writer-in-residence at the Hebrew University of Jerusalem.

She is married to poet Aaron Almog; they have two daughters.

Reviews

[AdiTurbo · Rating 4 out of 5]

"אי אפשר להימלט משום דבר. הכל תמיד חוזר בסופו של דבר כמו הד ומכה... זה התוף של הגורל...," כך חושבת אלמה, גיבורת הנובלה שבסוף הספר. כל הסיפורים בו וכן הנובלה עוסקים בעבר ובהשלכותיו על ההווה שלנו. בסיפורים הקצרים, שמעוררים בין היתר גם הרבה נוסטלגיה לאנשים מסוג אחר ולעולם שכבר אינו קיים, אנשים מנסים להימלט מאירועי העבר אך הם שבים לרדוף אותם, בין אם מדובר באירועים אישיים, ובין אם הם אירועים פוליטיים. קליפת המהוגנות הדקיקה שבה ונסדקת כשיצרים, פגיעות ומרירויות שנאספו במשך השנים פורצים כמו לבה רותחת ומאיימים על ההווה בעוצמתם ובחוסר יכולתנו לשלוט בהם. הסיפורים כאילו הולכים מן הקל לכבד. בעוד שבסיפור הראשון מדובר על אירוע קל שאמנם מעורר תחושת אשמה אך אינו ממש מאיים על אורח החיים של המעורבים בו, בנובלה האחרונה מדובר כבר על זרמים סוערים של אלימות וכאב שפוגעים בכל מי שסב לשולחן הארוחה החגיגית המוגשת לדמויות. בניגוד למבקר אחר שקראתי, אני סבורה כי הנובלה בהחלט שייכת לספר הזה, וחותמת את התימה המרכזית באופן מושלם. היא השאירה בי רושם רב ורגשות חזקים, ולא במהירה אשכח אותה. שפת הכתיבה של אלמוג היא כמו משב מעידנים קודמים, מלאה במילים שכבר כמעט ונשכחו מהיומיום הלשוני שלנו, אך לעולם אינה מליצית ומתייפיפת, אלא דווקא לקונית ומינימליסטית. היא לעולם לא אומרת מה שלא חייב להיאמר, ומכבדת את האינטליגנציה של הקורא ויכולתו להשלים את הדברים שאינם נאמרים. בלעתי את הספר כמעט בקריאה אחת, ונהניתי ממנו מאד.

[Raya Dash · Rating 2 out of 5]

סתמי ונבוב וחסר כל ערך - למרות כל נוצות הטווס