ביום ההוא היה לי חשק להכאיב באמת. כעסתי ולא לקחתי שום הסוואה. זה היה ואן ויי טיקט — אאוט. קבעתי עם עדינה בתחנת דלק בכניסה לעיר, והיא חיבקה אותי שם ואמרה: "ברוכה הבאה לחיים האמתיים". נשברתי לה קצת בתוך הידיים, הדמעות הציפו אותי, וכאב ראש חד הִכּה לי ברקות ושיתק אותי. הלב שלי דפק. הייתי אמורה להיות מבוהלת, אבל לא הייתי. הייתי מכווצת ומאומצת כאילו דחפתי הר. בתוך הידיים של עדינה הכול קרס והתמוטט, ועם הדמעות באה לי גם הרגשה משכרת של אושר. של חופש.
שירה גאולה, יתומה מאב, ובת לאם בעלת תשובה שנישאה בשנית, הפעם לגבר חרדי, נזרקת מתוך חייה המתפוררים ומגיעה לרחוב. היא צוללת אל מעמקי העיר שמתחת לעיר, וזו מקבלת אותה בזרועות פתוחות ומובילה אותה להרפתקה פלילית שאולי תשנה את חייה.
נועה ירון־דיין, שבספרה רב־המכר מקימי סיפרה על עולמם של החוזרים בתשובה, מתמודדת הפעם עם התהיות שבכיוון ההפוך. את ההוויה התל־אביבית מחליפה ירושלים של מטה, וגם הפעם היא עושה זאת בסיפור קולח ושובה לב.
עוצרת בעמוד 191. ירון-דיין היא מספרת סיפורים מלידה, ובתחילת הרומן נסחפתי אחר קורותיה של הנערה שירה-גאולה. ירון-דיין מתארת את חיי הרחוב שאליה נקלעת הנערה באופן אמין, והציפייה שלי היתה לגילויים נוספים על עברה וחייה של הנערה, מה הביא אותה לבחירות שעשתה, ומה יקרה לה בעתיד. נהניתי גם ממפגשיה של שירה עם אנשים נדיבים ומלאי חמלה, המנסים ככל יכולתם לעזור לה תוך הקרבה עצמית ומסירות נפש. אך ככל שהתקדם הספר התברר כי ירון-דיין חוזרת על עצמה ומספקת עוד ועוד מפגשים מסוג זה, וכי המטרה היא הוכחת קיומו של האל ושל מוסריותם הנעלה של מאמיניו. כלומר, שכנוע לחזרה בתשובה. במקום להעמיק ביחסיה של שירה עם סביבתה ועם משפחתה, ובמניעיה ומורכבות נפשה המסוכסכת, ירון-דיין מעדיפה לגייס את הכתיבה שלה למען האידיאולוגיה והאמונה שלה. זה כולל גם מספר הכלללות גזעניות על ה"ערבים", וכן ראייה סטריאוטיפית ילדותית של דתי=טוב, חילוני=רע. בשלב מסויים גם השימוש המוגזם והחוזר שוב ושוב במטפורת שריפת הכתיבה של שירה כבר עצבן וניג'ס. חבל מאד, כי היה פה פוטנציאל נהדר, ומשום שירון-דיין בהחלט יודעת לכתוב. אבל אין פה עומק רגשי אלא רק הצהרות מגוייסות, ולכן הרומן למעשה לא מתפתח ומפסיק לעורר את סקרנותם ואת עניינם של קוראיו בשלב מסויים. בזבוז של דמות מעניינת.
סיימתי כרגע את הספר הנהדר הזה. יישר כוח גדול לנועה ירון דיין. כתיבה מחודדת ומלאת פלפל. תהליך רגשי של בת מתבגרת , מתואר לעילא בראייה רגישה ודקויות נפלאות. ספר שיש בו הרבה ומכל וכל.יש דרי רחוב קפואים ורעבים, יש חילוניים, יש חוזרים בתשובה. יש ברסלבים. יש כנופיית רחוב אלימה של דתל"ש שמצטט שיר השירים כשהוא מסטול, יש נגיעות של רמז לאופל, לפחד, להקלה עצומה, לאהבה נפלאה בלתי צפויה, של מחילה , ובקיצור - ממש שווה לקרוא. הכרתי את "מקימי" שלה , ולא התאכזבתי מהספר השני הנוכחי. כתיבה משובחת בלי אף מילה מיותרת. תודה על ספר נפלא . ממליצה מאוד. חמישה כוכבים מלאים.