תקלה קטנה במכונית מולידה מפגש בין שני גיבורים שונים בתכלית ומשנה את מסלול חייהם. פרופ' יואל עדות, רופא פריון בעל שם עולמי, עומד במוסך ירושלמי מוזנח ומביט בהשתאות בנער ירון מוגרבי המתקן את מכוניתו בידיים מיומנות כשל מנתח. במוחו של יואל מבזיק רעיון: הוא מציע לירון לשמש חבר לבנו איתמר, בחור מבריק ומתבודד, תמורת תשלום. יואל מציב לירון תנאי חמור אחד: עליו לשמור על סודיות מוחלטת. ירון מקבל את הצעתו של יואל, אבל אף אחד מהם אינו משער לאן העִסקה המשונה הזאת תוביל אותם. אובך הוא רומן כובש על שתי משפחות רגילות שאירועים בלתי רגילים משנים את מרקמן לבלי הכר. יורם עבר הדני טווה דרמה משפחתית מפתיעה על התשוקה לשנות את מי שאנחנו אוהבים ועל הקושי להשתנות בעצמנו. עלילת הספר מעמתת אבות ובנים, אחיות ואחים - שחלקם קשורים זה לזה בקשרי דם וחלקם בקשרי לב - אשר שאיפותיהם הגלויות והכמוסות נתקלות במציאות.
יורם עבר הדני, במאי פרסומות במקצועו, פרסם עד כה חמישה ספרי ילדים. אובך הוא ספרו הראשון למבוגרים.
פרופסור יואל עדות דואג לבנו הבוגר (19) איתמר, הלוקה באספרגר, ובשל כך - נטול מיומנויות חברתיות ובודד. במוסך קטן הוא פוגש באקראי נער בן 17, ומתרשם ממנו עד כדי כך שהוא מוכן להציע לו הצעה - לשמש כחבר לבנו תמורת תשלום, מבלי שאיש ידע על כך, במיוחד בני משפחתו של עדות. מובן שהכל מסתבך מהר מאד. אביו של הנער חש שפרופסור עדות מתערב ביחסיו עם בנו, ואולי אף מחבל בהם ובסמכותו. איתמר הנבון מעלה שאלות, וכך הלאה. אך כל מערכות היחסים שאנו מפתחים עם בני אדם אחרים תורמות ומקדמות אותנו באופן זה או אחר. וגם כאן, למרות הסיבוכים, אין ספק שבסופו של דבר כל אחד מן המעורבים לומד משהו על עצמו, על יחסיו עם אחרים ועל החיים. המחבר, שבעצמו מגדל ילד אוטיסט כפי שחשף בראיונות לאחרונה, בקיא מאד בכל מה שכרוך בגידולו של ילד בעל צרכים מיוחדים, ובקשיים שהדבר מערים על משפחתו. הוא מיטיב לתאר את היחסים בין הדמויות. אהבתי מאד את הרעיון של אבא ה"רוכש" לבנו חבר, מעשה שאני יכולה להזדהות איתו, ולהבין את כאבו של אב הבוחר לעשות זאת מתוך מצוקה וחוסר אונים בראותו את סבלו של ילדו. עבר-הדני מפליא לקחת את הרעיון הלאה, ולבדוק לאן יוביל. התוצאה מעניינת, מעוררת מחשבה ואף מרגשת לפרקים.
זה הספר השלישי שאני קוראת שעוסק בהורות לילד עם צרכים מיוחדים. שני הקודמים היו "משפחה לדוגמה" ו-"אם היו אומרים לך", והם שונים מהספר הזה, גם כי הם מתמקדים בילד בגיל צעיר יותר ובמה שעובר על האם בעיקר, וגם כי האווירה שלהם הרבה יותר לחוצה, רגשית והיסטרית. הספר הזה היה נעים לקריאה, רגוע יחסית, מתאר את הדברים כפשוטם, בלי לחרוץ משפט, ומשאיר מקום לקורא להחליט מה דעתו. מאוד התחברתי לשאלות שהספר מעלה - מה זה נורמלי? האם שונה הוא בהכרח פחות טוב או פחות נכון? לא יצאתי עם תובנות מהדהדות אבל בהחלט נהניתי לקרוא.
ספר מאוד קריא ומעניין, אשר גם התכתב ישירות עם אופייה של בתי (שלה אספרגר) ושל אביה (שלכם בכנות) גם הסובטיליות בהצגת פרוטוטייפים של תרבות אשכנזית וספרדית והיחסים בין אלה היתה חביבה עלי הביקורת היחידה שלי נעוצה בהיות הפרוטגוניסט ארכיטיפ קיצוני משהו של אספרגריות, אבל יש לשער שזה הופך את ההתרחשויות בספר למעניינות יותר, ולכן מוצדק מן הבחינה הספרותית (שאינה מתיימרת להיות ריאליסטית)