"גם כאן עכשיו זה החיים," אומר אריה אלוני לאהוד בנאי בסיפור "תורנות שמירה", ואהוד בנאי, המספר השותק של הסיפור "זוכר כמעט הכול", מאזין בניו יורק לתוכניותיו של יוסף מונדי לעשות סרט על ברנר ונוצר אותן. בין שני הקטבים הללו, בין ההווה שמצווה לחיותו ובין העבר שנצבר בדממה, מתרחשים הסיפורים של אהוד בנאי.
רשמים ממסעות, יומנים ושברי ביוגרפיה: שיטוט בגוש דן, שליחות בהרי הקווקז, נדודים בהולנד ובגרמניה, ביקור בגוש חלב ונסיעה באוטובוס לצפת, שביניהם שזורות תמונות חדות של זיכרון וחלום - משפחה, בית חולים, ילדות, חברים שאינם, שומרים כולם על תחושת הדחיפות של החיים כאן ועכשיו ועל עוצמת השתיקה של מי שזוכר אותם.
אהוד בנאי, מבכירי היוצרים במוסיקה הישראלית, הוציא עד כה חמישה אלבומים. זוכר כמעט הכול הוא ספרו הראשון הרואה אור.
"האם יש עוד מישהו בעולם כמוני תמהוני שנוסע על כביש הצפון מקשיב לניק דרייק הזורם כמו מים שקטים כמו שוקלד כהה מתוק עצוב חמישה עלים נשארו לו והוא הולך לפגוש את איש הנהר כמו אחד שהולך אל המקווה להיטהר לטבול כמו עובר במי שפיר מי הזהב יוצא חדש נקי מואר שר עכשיו על מרי ג'יין" כן, ישנו, אהוד. אנוכי. הלוואי ורק היית כותב עם מעט יותר סימני פיסוק.
"Remembering Almost Everything" is a collection of journal entries (some were written on the road) and part fictional part autobiographical short stories by Israeli singer - songwriter Ehud Banai
If you're familiar with Ehud Banai's songwriting, then you can guess what he writes about here: wanderlust, family, spirituality, tradition, dreams, memory, cherished moments. His writing is as eloquent, sharp, simple and picturesque as his lyrics. Engaging, even if predictable at times.