נגה, אישה בתחילת שנות החמישים לחייה, מודיעה לבעלה שהיא מתכוונת להיפרד ממנו, וכבר מצאה לה במקומו תחליף לא צפוי. חנוך מתקשה להאמין בהחלטתה - ובייחוד בשלב הזה של חייה - ובטוח שזו דרכה להעניש אותו על בגידה ישנה. מצפונו המייסר אותו שולח אותו שנים לאחור. אחת משלוש נובלות שמצליחות להתמודד בדרך יוצאת דופן גם עם הנושאים הטעונים ביותר: זוגיות שמתפרקת לאחר שנים ארוכות; בן שמקנא עד טירוף באביו הזקן על המטפלת שלו, ששניהם חושקים בה; אם שחוטפת את שלושת ילדיה כדי להרחיק אותם מאב הלום קרב. במכחול דק מועלות כאן עלילות שיכולות לפרנס מלודרמות, והדמויות המיטלטלות בהן - מבית אחד לאחר ומייבשת ליבשת - מצטיירות בעדינות כובשת לב.
איתן דרור־פריאר נולד בירושלים, למד מוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים והלחנה לקולנוע בבית הספר רימון.
הנובלה הראשונה, על שמה קרוי הספר "האצבעות על הגבעה" מעולה. מטלטלת. נוגעת ללב. סיפור הנכתב בגוף ראשון בו הבן פונה לאימו שנטשה את אביו ונסעה עם הילדים לארהב. שם היא חזרה בתשובה ונישאה לרב. הנובלה מתארת את תהליך ההתפוררות של המשפחה ובין לבין זכרונות של אור מהחיים עם האב. שירי ילדות, שירי מלחמה.
האם, לא השכילה להתמודד עם פוסט טראומה של האב שחזר מהקרב על הגבעה, שם נפצע, איבד 2 אצבעות ואת חברו עזרא. מאז, בלילות העיר את הבית מסיוטיו. האם בהמשך מאבדת מטאפורית גם את בתה ובניה הביולוגים שחוזרים בלעדיה לארץ.
הסיפור השני "העונש של חנוך" גם טוב, פחות חזק מהנובלה הראשונה אבל גם הוא משאיר רושם על הקורא. נגה מגלה שהיא חולה בסרטן ובמקביל היא מודיעה לבעלה, חנוך, שהיא נפרדת ממנו. סיפור הפרידה מעיר אצל חנוך זכרונות ושדים רדומים שנקשרים לפרידת הוריו. חנוך נזכר במערכת יחסים שהיתה לאביו עם השכנה ובו בזמן מכה על מערכת יחסים שהיתה לו עצמו עם סטודנטית עשור קודם לכן. חנוך מאמין שנגה מענישה אותו על הרומאן למרות שלמעשה נגה עוזבת אותו בכדי לממש את המיניות שלה.
הנובלה השלישית הכי חלשה ומבחינתי היה ניתן לוותר עליה. אני אפילו לא זוכרת את השם שלה, רק משהו שעוסק ביונים.
סה"כ ספר ביכורים טוב מאוד ובעריכה שהיתה מסירה את הנובלה השלישית הוא היה הופך למצויין בעיניי.
"האצבעות על הגבעה", איתן דרור־פריאר. הוצאת עם עובד, 2015, 173 עמודים