Dunkle Wälder

by S. Corinna Bille

Blanca, eine Frau um die fünfzig, verbringt den Sommer in einem Chalet in den Walliser Bergen. Weit weg von den Menschen verlebt sie ihre Tage. Nur gelegentlich kommt ihr Mann aus dem Tal herauf, einzig Hund und Katze sind ihre Begleiter. Vor ihrem Auge erstreckt sich ein dichter, dunkler Wald. Sie beginnt, ihn zu erkundigen, mit jedem Tag taucht sie tiefer ein, verirrt sich, verschmilzt mit der gewaltigen Natur. Dabei begegnet ihr Guérin, ein Knecht, der von Hof zu Hof wandert und sie fortan mit Geschenken aus dem Wald überrascht. Diese menschliche Urgestalt, roh und zart zugleich, erschreckt sie und zieht sie magisch an. Als Blanca eines Tages tot in ihrem Chalet aufgefunden wird, glaubt man gleich an ein Verbrechen.

Von Corinna Billes letztem Roman geht die hypnotische Kraft eines Traums aus. Vordergründig erzählt sie von Blumen, Pilzen, Bäumen, doch der Leser spürt, dass Unheimliches, ja eine zunehmende Todesahnung dahinter lauert. Dabei lotet sie die menschliche Einsamkeit zwischen nackter Angst und Momenten grenzenloser Freiheit aus und dringt in ihrer schlichten, direkten Sprache zum Wesentlichen vor.

Aus dem Französischen
Von Hilde Fieguth

Mit einem Nachwort
Von Maurice Chappaz

160 pages, Hardcover

First published January 1, 1989

About the author

S. Corinna Bille, née le 29 août 1912 à Lausanne et morte le 24 octobre 1979 à Sierre1, est une écrivaine suisse. De son vrai nom Stéphanie, elle adopte le nom Corinna en hommage à Corin, village natal de sa mère. Elle est la sœur de René-Pierre Bille, photographe et cinéaste animalier.
Fille d'Edmond Bille et de Catherine Tapparel (1891 - 1974), Corinna épouse en 1934 un acteur de la troupe de Dullin, Vital Geymond, vit à Paris (1934-1936) et voyage en Espagne et en Italie, un mariage blanc1. De retour en Valais, elle rencontre Maurice Chappaz en 1942 et de 1943 à 1947 année du mariage, le couple s'installe dans le Haut-Valais près de Rarogne2. De son second mariage, elle a eu trois enfants, Blaise, Achille et Marie-Noëlle. Ils emménagent à Veyras en 1957.
Corinna Bille passe la majeure partie de son enfance en Valais, région qui va fortement influencer son œuvre. Elle accomplit ses études dans un pensionnat de Dominicaines à Lucerne (1926 à 1927) puis en 1930, elle obtient son diplôme de commerce à Sierre. Elle poursuit des études à l’Institut supérieur des jeunes filles de Zurich ainsi qu'à l'École polytechnique fédérale de Zurich (1930-1931)3.
À vingt ans, elle est script-girl du film Rapt du réalisateur Dimitri Kirsanoff4 tiré du livre de Ramuz La séparation des races1.
Après un séjour à Paris, elle publie son premier recueil de poèmes (Printemps, 1939)4 et son premier roman (Théoda, 1944), suivi du Sabot de Vénus (1952) et de plusieurs recueils de nouvelles.
C'est avec La demoiselle sauvage (1974, bourse Goncourt de la nouvelle 1975) que son talent est reconnu à l'étranger.
Corinna Bille réalise un premier voyage officiel en URSS en 1974 et elle y retournera à deux reprises en 1979 avant sa mort. Elle séjourne aussi au Liban et en Afrique. Elle est décédée d'un cancer non détecté à temps à l'Hôpital de Sierre5. Une biographie lui a été consacrée par Gilberte Favre en 1981 aux Editions 24 Heures. Celle-ci a été rééditée en 1999 aux Éditions Z et en 2012 aux Editions de L'Aire (collection L'Aire bleue).
Plusieurs des livres de Corinna Bille ont été traduits en allemand, italien, anglais et russe. D'autres sont encore en voie de traduction.
Son fonds d'archives se trouve aux Archives littéraires suisses à Berne.

Reviews

[Zek · Rating 3 out of 5]

פתיחת הרומן מטעה ביותר שכן היא עשויה לתת קורא לחשוב כי לפניו ספר מתח או לכל הפחות רומן בלשי, ולא היא... כבר בפתיחת הרומן הקורא מתוודע לעובדה שגיבורת הסיפור מתה, או שמא נרצחה... למרות האמור לעיל רוב הסיפור מתמקד בבלנקה המתגוררת בבית מבודד עם בעלה קלמאן בעל הקרקעות וסוחר העתיקות שנעדר רבות מהבית לרגל עסקיו. הייתי אומר שזה יותר שיר הלל, יובשני משהו, ליופיו של הטבע, היער וההרים וחייהם של האנשים הבודדים בסביבה הנ״ל. קטע הפתיחה אמנם נסגר איכשהו בסיום אבל עושה רושם שהפתיחה והסיום, אם להשתמש בדימוי, הם המסגרת של הציור...
קראתי כמה ביקורות משתפכות בעיתונות כשהספר תורגם לעברית אבל אני מניח שזה פשוט לא הטעם שלי.