יואל דנציגר רק רצה קצת שקט. בישראל הדתית של אחרי ההפיכה אין חיים קלים לחוקרי עתיקות כמותו. קוראים להם בוגדים. אבל חפץ עתיק ומסתורי שמתגלה בנחל הירקון גורר אותו לחקירה מסוכנת. ההתחקות אחר מקורותיו של החפץ ונסיבות היעלמותו כמעט מעבירה את יואל על דעתו, והוא נאלץ להתמודד עם שאלה מטרידה: האם הוא בלש או הוזה? לא רק מסלול חייו של יואל עשוי להשתנות ללא היכר. גם גורלם של ארץ ישראל ושל העולם כולו.
בעל ירקון הוא רומן על ישראל שעלולה להיות. בבסיסו נדון הניסיון הנצחי והמתסכל של אדם בן-זמננו לברר מהי המציאות האמיתית ומי באמת מושך בחוטים. הסיפור הספקולטיבי, הכתוב בברק מקורי, מתנודד בין מדינת יהודה ובין הודו; בין שאריות ההתנגדות החילונית בישראל ובין הזיות משיחיות ששולטות בה; בין קונספירציות דתיות ובין חזיונות פסיכדליים. זהו סיפור שבו פעולה רודפת פעולה, ובמרכזו שאלת החיבור בין האדם לארץ, ובין הארץ לנפש.
זהו רומן הביכורים הבשל והמרשים של נדב נוימן (1988), בוגר מכון כהן להיסטוריה והפילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת ת״א. נוימן היה עורך בכיר בתקשורת הישראלית, והוא כותב ומרצה אודות היחסים שבין מצבי תודעה אלטרנטיביים לתרבות וטכנולוגיה. הוא פרסם שני ספרי שירה: נעמן (הוצאת רעב) ואין מקום שלא מלא (הוצאת הבה לאור), שזכו לאהבת הקהל ולהערכת המבקרים.
אהבתי את הנושאים בספר מאוד. חבל שהמערכה השלישית כל כך מרושלת יחסית להתחלה ושאין סוף לסיפור (חוץ מקליימקס הוליוודי מיותר). בכל זאת קריאה מאוד מעניינת ומומלצת!
This entire review has been hidden because of spoilers.
על מה הספר- יואל שהוא ארכיאולוג ממוצע שחי חיים ממוצעים, מקבל פנייה מרשות העתיקות על דמות של אל הבעל שהתגלתה הירקון ונעלמה. מה שמתחיל כחקירה צדדית על גבול החוקית בישראל שאחרי הפיכה דתית, הופך למסע מיסטי משולב פנטזיה ומותחן על בני אור ובני חושך ומה קורה לאדם ולעולם כשהולכים ממש לקצה.
מה אהבתי בניית העולם של ישראל דיסטופית ודתית בהרבה ממה שהיא היום, הייתה בעינה מוחשית ומוצלחת מאוד, אם כי מטרידה. הרקע היהודי והכנעני היה מסקרן לי בעיקר כחובב גדול של היסטוריה. הדמות של יואל שרודף אחרי נקודות בלי לראות את התמונה הגדולה הייתה כתובה די טוב, וגם כל הביזנס של עולם הארכיאולוגיה והדתות הפולותיאיסטיות.
מה פחות אהבתי הרקע הדיסטופי וההפיכה הדתית הורגשו כבר מההתחלה בבניית העולם, ונדמה לי שהאלמנטים האלה עבדו מעולה עד שחזרו על עצמם יותר מדי. החזיונות של יואל הרגישו לעיתים מבלבלים מדי ודרשו ממני לפעמים סבלנות כדי שהקשב יישמר בקריאה שלהם. הרגשתי שהחלק של הספר שקורה בהודו היה יכול לקבל פחות עמודים, והחלק האחרון של הספר סיקרן אותי מאוד והייתי רוצה הרחבה שלו.
לסיכום, בעל ירקון הוא ספר מאוד ייחודי בנוף מבחינת הנושאים והעולמות שבהם הוא מתעסק. הוא משלב בהצלחה יחסית עלילת מתח-מסתורין-פנטזיה ומיסטיקה יהודית/כנענית/פולותיאסטיות, נוגע בשורשים מקומיים ומומלץ למי שיש לו סבלנות וראש לקרוא משהו בועט, מיוחד שדורש ראש פתוח וקריאה בחלקים קטנים ולא בביס אחד.