What do you think?
Rate this book
האחו החריש את אוזניי
אישה פוגשת גבר.
הוא מגושם, אבוד, חסר מעש, ילדותי, ובעבר היה סולן של להקת רוק שכוכבה דרך לרגע. עכשיו שניהם, האישה והגבר, נידונים להסתובב יחד בלילות ברחובות, בחוף הים, בקניונים, במועדוני מין ובתחנות רכבת, וכל הזירות האלה נעשות תפאורה לחווייתם התיאטרלית.
את סיפורם של השניים מספרת לנו האישה, והיא נוקטת בלשון פיוטית הזרועה בקרעים ושברים לשוניים; שילוב מוזר ומקסים, מעין שיר השירים בגרסה אפלה, המעלה ספקות באשר לטוהר מניעיה וכוונותיה האמיתיות.
הספר נחתם בזיכרון ילדות קצר, יפהפה, היכול לשמש, למי שיחפוץ בכך, מבוא ארס-פואטי ליצירותיה של ענת עינהר.
יגאל שוורץ
הוא מגושם, אבוד, חסר מעש, ילדותי, ובעבר היה סולן של להקת רוק שכוכבה דרך לרגע. עכשיו שניהם, האישה והגבר, נידונים להסתובב יחד בלילות ברחובות, בחוף הים, בקניונים, במועדוני מין ובתחנות רכבת, וכל הזירות האלה נעשות תפאורה לחווייתם התיאטרלית.
את סיפורם של השניים מספרת לנו האישה, והיא נוקטת בלשון פיוטית הזרועה בקרעים ושברים לשוניים; שילוב מוזר ומקסים, מעין שיר השירים בגרסה אפלה, המעלה ספקות באשר לטוהר מניעיה וכוונותיה האמיתיות.
הספר נחתם בזיכרון ילדות קצר, יפהפה, היכול לשמש, למי שיחפוץ בכך, מבוא ארס-פואטי ליצירותיה של ענת עינהר.
יגאל שוורץ
173 pages, Paperback
Published May 1, 2025
3 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 3 of 3 reviews
December 17, 2025
לסקירה מפורטת בעברית ואנגלית, קישור לבלוג שלי -
https://sivi-the-avid-reader.com/האחו...
https://sivi-the-avid-reader.com/האחו...
February 2, 2026
זה עתה סיימתי לקרוא את הספר ״האחרו החריש את אוזניי״, ממש בדקה ה-90 לפני ההכרזה על הזוכה בפרס ספיר. זה הספר החמישי והאחרון שאני קורא כחלק מפרויקט פרס ספיר שלי. ועכשיו בסיום הקריאה יש רק שתי מחשבות שמלוות אותי: הראשונה - האם זה עתה קראתי את הזוכה העתידי לשנת 2025? השניה והחשובה מזאת - האם זה עתה קראתי את התיאורים הכי יפים בעברית שאקרא כל ימי חיי? כלומר האם יש מכאן עוד לאן לעלות?
הספר מחולק לשני חלקים. החלק הראשון והמרכזי מספר על מערכת יחסים מוזרה בין אישה ואיש. למן הרגעים הראשונים אנחנו מבינים שלא מדובר כאן במערכת יחסית נורמטיבית או שיוויונית. המספרת מתייחסת למושא אהבתה בתור ״אהבתי״ שזה מעניין מאוד בפני עצמו. מדוע לא -״אהובי״ כמו שנהוג? ואילו הוא ״לא סר למרותה״ ונדמה כי לוקח אותה יותר כמובנת מאליה. הם אינם מתנהגים כמו זוג (למעט סצנת חיבוק אחת לא ניכר כי הם מקיימים איזשהו מגע אינטימי) והעלילה מורכבת מתתי חוויות קטנות שהם חווים יחדיו כמו הליכה לחומוסיה, למועדון סאדו מאזו ועוד. החלק השני מתואר באחורי הכריכה כ״מבוא ארס-פואטי ליצירותיה של ענת עינהר״. איני יכול לעמוד על כך, כיוון שזהו הספר הראשון של עינהר שאני קורא, אבל ניתן להבחין בקשר הישיר ליצירה זו.
לי היה את הדחף ואת המזל לקרוא את היצירה בשתי פעימות בנות שלוש שעות רצופות. ואני חושב שזו הסיבה שכל כך נהנתי מהספר. לספר אין באמת עלילה אלא בעיקר כמה תיאורים של חוויות שונות. בנוסף, הוא כתוב בשפה מליצית שדורשת הרבה מאוד קשב על מנת להבין על מה אנחנו מדברים. ושתי הסיבות הללו לבד יכולות למנוע מקוראים רבים הנאה או רצון לקורא בספר. אבל מי שיגיע עם אורך רוח - יגלה את התיאורים היפים ביותר שהוא אי פעם קרא, שפה עשירה שמבחינה ומדגישה את כל הדקויות הקטנות ברגעים שאנו חווים בחיינו. אם זה לא קתרזיס ספרותי - איני יודע מה הוא כן.
לסיכום, זהו ספר קשה טכנית לקריאה בעל משפטים פתלתלים בשפה גבוהה, אך גם ספרותי בצורה יוצאת מן הכלל. אני ממליץ לנסות בכל ליבי לקרוא בו.
ובנוגע לפרס ספיר: מאז 2022 שהתחלתי את האתגר הזה - לדעתי זו היתה השנה עם היבול הטוב ביותר בפער. כל הספרים היו מעניינים ומעוררי מחשבה. אכתוב זאת פה: הזוכה שלי הוא ״במחילה מכבודה של אשת המערות״ אך מי שיזכה לדעתי זה הספר הזה - ״האחו החריש את אוזניי״.
הספר מחולק לשני חלקים. החלק הראשון והמרכזי מספר על מערכת יחסים מוזרה בין אישה ואיש. למן הרגעים הראשונים אנחנו מבינים שלא מדובר כאן במערכת יחסית נורמטיבית או שיוויונית. המספרת מתייחסת למושא אהבתה בתור ״אהבתי״ שזה מעניין מאוד בפני עצמו. מדוע לא -״אהובי״ כמו שנהוג? ואילו הוא ״לא סר למרותה״ ונדמה כי לוקח אותה יותר כמובנת מאליה. הם אינם מתנהגים כמו זוג (למעט סצנת חיבוק אחת לא ניכר כי הם מקיימים איזשהו מגע אינטימי) והעלילה מורכבת מתתי חוויות קטנות שהם חווים יחדיו כמו הליכה לחומוסיה, למועדון סאדו מאזו ועוד. החלק השני מתואר באחורי הכריכה כ״מבוא ארס-פואטי ליצירותיה של ענת עינהר״. איני יכול לעמוד על כך, כיוון שזהו הספר הראשון של עינהר שאני קורא, אבל ניתן להבחין בקשר הישיר ליצירה זו.
לי היה את הדחף ואת המזל לקרוא את היצירה בשתי פעימות בנות שלוש שעות רצופות. ואני חושב שזו הסיבה שכל כך נהנתי מהספר. לספר אין באמת עלילה אלא בעיקר כמה תיאורים של חוויות שונות. בנוסף, הוא כתוב בשפה מליצית שדורשת הרבה מאוד קשב על מנת להבין על מה אנחנו מדברים. ושתי הסיבות הללו לבד יכולות למנוע מקוראים רבים הנאה או רצון לקורא בספר. אבל מי שיגיע עם אורך רוח - יגלה את התיאורים היפים ביותר שהוא אי פעם קרא, שפה עשירה שמבחינה ומדגישה את כל הדקויות הקטנות ברגעים שאנו חווים בחיינו. אם זה לא קתרזיס ספרותי - איני יודע מה הוא כן.
לסיכום, זהו ספר קשה טכנית לקריאה בעל משפטים פתלתלים בשפה גבוהה, אך גם ספרותי בצורה יוצאת מן הכלל. אני ממליץ לנסות בכל ליבי לקרוא בו.
ובנוגע לפרס ספיר: מאז 2022 שהתחלתי את האתגר הזה - לדעתי זו היתה השנה עם היבול הטוב ביותר בפער. כל הספרים היו מעניינים ומעוררי מחשבה. אכתוב זאת פה: הזוכה שלי הוא ״במחילה מכבודה של אשת המערות״ אך מי שיזכה לדעתי זה הספר הזה - ״האחו החריש את אוזניי״.
December 30, 2025
ספר יפה, דחוס, שפה ומקצב אישיים ומיוחדים
Displaying 1 - 3 of 3 reviews