לו הייתי פיראט

by Yaron London, ירון לונדון

משונה," אני אומר לעצמי בעוברי תכופות במחלף "הכפר הירוק". אני מאט כדי לקלוט במבטי את מגדל המים שממנו קפצתי ליריעת ברזנט במסגרת אימוני הגדנ"ע, ולהציץ בגגו של הצריף שבו גרתי בפנימיית בית הספר החקלאי, ובשדות הירק של רמת השרון שבהם עבדנו בשבתות כדי להשתכר כמה פרוטות, ובחומה הגבוהה שנבנתה שנים אחר כך, ובמכלי הגז הענקיים שהוקמו על שדות הכפר, ובשכונות הנאות בעיר האמידה שבנעוריי הייתה מושבת איכרים קטנה, ואני חושב "משונה" ומיד מזהה עצבות מתגנבת, ומיד שם רגל לעצבותי ומכשיל אותה ונותן לה בראש, כי מה משונה, מה? מה משונה בכך שבאו המוני אנשים והמוני אנשים נולדו, ואדמות בור ושדות פלחה כוסו בבטון ואספלט, ומה משונה בכך שלפני שישים שנה הוביל נער אחד את עדר הכבשים שלו במרחבים האלה, ופעם, אולי בחופש ואולי התחמקו מלימודים, בנו ארבעה חברים רפסודה כדי להפליג במורד הנחל עד הירקון ומיד נתקעו בשרטון ובקני סוף וטיפסו לגדה שרוטים ומזוהמים. מה משונה בזה?
סיפור חייו המרתק של ירון לונדון נפרש בפרקי זיכרונות שבהם הוא חוזר אל משפחתו, אביו השחקן מאוקראינה שרצה להיות כוכב בהוליווד, אמו הפועלת ב"גדוד העבודה" ואנשי הבוהמה התל אביבית של ימי הקמת המדינה. בגילוי לב הוא מספר על נערותו המיוסרת, שירותו הצבאי הכושל, הימים הפרועים של לימודיו ב"בצלאל" ועל הדרך הלא סלולה שבה הלך מראשית חייו המקצועיים כקריין צעיר ב"קול ישראל", עיתונאי חצוף בימיה הראשונים של רשות השידור, פזמונאי, פובליציסט ויוצרן של תוכניות טלוויזיה פורצות דרך. בעברית שאין כדוגמתה, בהומור עצמי ובאירוניה נוקבת, מספר לונדון סיפור יוצא דופן, מצחיק ומפוכח על עצמו, על האנשים שהשפיעו על חייו ועל המדינה שתולדותיו ארוגות בתולדותיה.

341 pages, Paperback

First published January 1, 2014

Reviews

[Siv30 · Rating 3 out of 5]

ירון לונדון הוא מספר מוכשר ומשעשע. בפרקים הראשונים הוא מספר על אימו בחן קליל ומרתק.
הוא ממשיך לתיאור אביו ומדגיש כי יכל לפרסם רק לאחר מות אימו.

גלריית הדמויות שנקשרו באימו, באביו ובמעגלי חיו מרשימה: אנשי תרבות, שחקנים, סופרים/סופרות, משוררים/ משוררות, אנשי עליה. כולם על נשיהם וטפיהם. ספירלות ומעגלים שזורים. סיפורי חיים, אנקדוטות, משעשעות, עצובות.

חלקים מהספר מצויינים, מרתקים, מעשירים. חלקים משמימים. ירון לונדון חובט בלי רחם בעצמו, במשפחתו, בחיים ובמתים. הוא סוגר חשבונות מיומן ולעיתים נדרשת תשומת לב להבין שהמחמאה היא לא מחמאה אלה חבטה הגונה. מאידך, הוא אמפטי וסלחן כלפי אנשים אליהם יש לו הערכה אינטלקטואלית.

הוא לא חוסך שבטו, לא ממדינאים, פוליטיקאים ידועים ולא מאנשי תרבות. הציניות באה לו בטבעיות אך מי שקורא ומקשיב היטב, ירון לונדון גם בגילו המאוחר, הוא ילד בודד שנאלץ להתמודד בתנאי חיים לא פשוטים ועם הורים לא תפקודיים.

אני חושבת שהוא כתב את הספר יותר עבור עצמו כסיכום מאשר עבורנו הקוראים. ובכל זאת יצר המציצנות האנושי לא מאפשר להפסיק גם כאשר הוא בא בחשבון עם דמויות שכבר מזמן מתות ולא יכולות להשיב לו מלחמה שערה.

[Etha Frenkel · Rating 4 out of 5]

I hesitated to start this book fearing it would be a case of London blowing his own horn. But found myself thoroughly charmed by his use of language. Hebrew is not my native tongue but I love it's flavor and nuances and am green with envy at London's expressive ability--something I will never have but can nevertheless enjoy in others.
As to content, I think he walks a narrow line between presenting a fascinating view of the Israel he experienced and over-exposing himself and those he wrote about. But in my opinion he pulled it off well! It is I think an honest account of his life and yet, for the most part, maintains a good balance between self-revelation and discretion. At a little more than halfway through, his story-telling became for a while somewhat tedious to me but I'm happy I held out to the end.

[Hadar Steinberg · Rating 3 out of 5]

האנקדוטות משעשעות, אבל קשר לפעמים לעקוב אחרי רצף השמות בסיפורים

[nogaboga · Rating 2 out of 5]

London's writing is so attractive, but I had to put this one down as well. I think I'm temporarily over early-20th-century Jewish life and migration stories.