What do you think?
Rate this book
שכול וכשלון וזומבים
ביקום אחר היו מאורעות תרפ"א מתקפת זומבים. הסופר יוסף חיים ברנר וחבריו נלכדו בבית חווה, מוקפים פגרים רצחניים. הקשר עימם ניתק, ייתכן שהם האנשים החיים האחרונים בארץ ישראל. ובלב המצוקה הזאת — ברנר כותב. יום רודף יום ודף רודף דף, וברנר רושם וכותב ומוחק ומתקן: על הניסיון הנואש שלהם לשרוד, על פעולות החילוץ האובדניות, על שיגעון הכפתורים שאחז ברינה שץ הקטנה, על קצין בריטי מסתורי שצונח לפתחם ממטוס בוער ועל שלושה כוורנים נודדים שצצים מתוך השממה.
שכול וכשלון וזומבים הוא הרומן העברי הראשון מתחום המאש־אפ הספרותי, שסופרים עכשוויים מתבססים בו על יצירות מהקָנון הספרותי הקלאסי וכותבים מתוך דיאלוג איתן יצירות חדשות בסוגות אחרות לגמרי. רומן המאש־אפ המפורסם ביותר, שממנו ההשראה הראשונית לכתיבת ספר זה, הוא גאווה ודעה קדומה וזומבים.
אומר חיים באר:
"ספר זה, מפרי עטו של אמיר חרש, ספר מפתיע שרוחו הגדולה של יוסף חיים ברנר מעלעלת בין דפיו ומפיחה רוח בין משפטיו, הוא נס ספרותי בימים קודרים של שכול וכישלון. לא מצאתי דברים מדויקים לתתם על גבו של ספר יחיד ומיוחד זה, דברים שייתנו ביטוי מדויק לתחושה המפעימה שליוותה אותי לכל אורך הקריאה בו, יותר מאשר המשפט הזה מתוך צוואת המספר הנעלם של מכאן ומכאן: "דבר־מה עצוב, פשוט, מעורר חמלה, ויחד עם זה סודי, חשוב ויקר עד אין קץ"."
שכול וכשלון וזומבים הוא הרומן העברי הראשון מתחום המאש־אפ הספרותי, שסופרים עכשוויים מתבססים בו על יצירות מהקָנון הספרותי הקלאסי וכותבים מתוך דיאלוג איתן יצירות חדשות בסוגות אחרות לגמרי. רומן המאש־אפ המפורסם ביותר, שממנו ההשראה הראשונית לכתיבת ספר זה, הוא גאווה ודעה קדומה וזומבים.
אומר חיים באר:
"ספר זה, מפרי עטו של אמיר חרש, ספר מפתיע שרוחו הגדולה של יוסף חיים ברנר מעלעלת בין דפיו ומפיחה רוח בין משפטיו, הוא נס ספרותי בימים קודרים של שכול וכישלון. לא מצאתי דברים מדויקים לתתם על גבו של ספר יחיד ומיוחד זה, דברים שייתנו ביטוי מדויק לתחושה המפעימה שליוותה אותי לכל אורך הקריאה בו, יותר מאשר המשפט הזה מתוך צוואת המספר הנעלם של מכאן ומכאן: "דבר־מה עצוב, פשוט, מעורר חמלה, ויחד עם זה סודי, חשוב ויקר עד אין קץ"."
272 pages, ebook
Published May 1, 2025
9 people are currently reading
33 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 4 of 4 reviews
January 30, 2026
״שכול וכישלון וזומבים״ של אמיר חרש (וברנר…) הוא הספר הראשון מז׳אנר המאש-אפ הספרותי שיצא לי לקרוא. לאחר שקראתי ואהבתי את ״גאווה ודעה קדומה״, ראיתי שיש ספר שנקרא ״גאווה ודעה קדומה וזומבים״ עם תמונה של אליזבת׳ בנט כזומבית על הכריכה. אני מודה שהסתכלתי על זה בגיחוך ותהיתי לעצמי מי יקרא את הספר הזה ולמה בכלל מישהו חשב לעשות אותו?
חמש שנים מאוחר יותר והנה אני היום, קורא את הספר הזה כחלק מפרויקט פרס ספיר שלי. גילוי נאות: מעולם לא קראתי ברנר. ולמעט קריאה בויקיפדיה על מאורעות תרפ״א לפני קריאת הספר - אין לי ידע אודות ברנר. כל זאת כדי לומר שאין לי איזה מקום ומואר בלב לברנר ולכתביו, ולא קראתי ספר זה בערגה לתקופה שאיננה. אני כנראה לא קהל היעד של הספר, ולכן אולי ביקורת זו אינה ביקורת שיש להתייחס אליה. ואולי דווקא משום כך - יש להתייחס אליה ביתר שאת.
ברנר וחבריו נרצחו במאורעות תרפ״א על ידי ערביי א״י. בספר זה, אלו לא פרעות של אנשים בשר ודם - אלא של זומבים. הסוף ידוע מראש אך העלילה שונה מכל מה שאנחנו מכירים. ראשית, אני חושב שזה אחד מהספרים הבודדים בעברית שעוסקים בזומבים, ורק על כך מגיעה הורדת כובע בפני חרש. לקחת נושא כל כך שולי ולא מדובר בחברה הישראלית ולחבר אותו לאחד מגדולי הכותבים אי פעם - שאפו. הורדת כובע נוספת היא על השפה העשירה שמרגישה אותנטית (אך כאמור אני לא יודע אם זה אכן כך), ומביאה משב רוח מרענן לספרות המודרנית.
אבל, בסופו של דבר אני אדם של היעד ולא הדרך. וקשה לי להנות ולהיסחף בספרים שאת סופם אני כבר יודע. וכך היה הדבר גם כאן - משהו לא זרם לי ולא הייתה לי חדוות הקריאה שהייתי מצפה שתיהיה. אני חושב שתחילת הספר מצוינת, מלאה בשפה עשירה, מתח ודרמה - אך משהו מכל אלו נאבד ככל שמתקדמים. השפה חוזרת לאט לאט לשפה שדומה יותר לשפתנו היום, העלילה חוזרת על עצמה, וככל שחשבתי על זה יותר גם ״קבועי הזמן״ היו לי לא הגיוניים (מבחינת היכולת של גיברנו לשרוד זמן רב כל כך בלי הרבה מזון).
לסיכומו של דבר - אני חושב שמי שאוהב את ברנר יכול ממש להנות מהספר. כמו גם אלו שלא אכפת להם מספרים שסופם ידוע. אולי אפילו אנשים שאוהבים לקרוא על זומבים יצליחו למצוא חן בספר זה. מבחינתי - הוא היה בסדר. לא כוס התה שלי, אך אני יכול להבין מדוע הוא מקבל הערכה רבה.
חמש שנים מאוחר יותר והנה אני היום, קורא את הספר הזה כחלק מפרויקט פרס ספיר שלי. גילוי נאות: מעולם לא קראתי ברנר. ולמעט קריאה בויקיפדיה על מאורעות תרפ״א לפני קריאת הספר - אין לי ידע אודות ברנר. כל זאת כדי לומר שאין לי איזה מקום ומואר בלב לברנר ולכתביו, ולא קראתי ספר זה בערגה לתקופה שאיננה. אני כנראה לא קהל היעד של הספר, ולכן אולי ביקורת זו אינה ביקורת שיש להתייחס אליה. ואולי דווקא משום כך - יש להתייחס אליה ביתר שאת.
ברנר וחבריו נרצחו במאורעות תרפ״א על ידי ערביי א״י. בספר זה, אלו לא פרעות של אנשים בשר ודם - אלא של זומבים. הסוף ידוע מראש אך העלילה שונה מכל מה שאנחנו מכירים. ראשית, אני חושב שזה אחד מהספרים הבודדים בעברית שעוסקים בזומבים, ורק על כך מגיעה הורדת כובע בפני חרש. לקחת נושא כל כך שולי ולא מדובר בחברה הישראלית ולחבר אותו לאחד מגדולי הכותבים אי פעם - שאפו. הורדת כובע נוספת היא על השפה העשירה שמרגישה אותנטית (אך כאמור אני לא יודע אם זה אכן כך), ומביאה משב רוח מרענן לספרות המודרנית.
אבל, בסופו של דבר אני אדם של היעד ולא הדרך. וקשה לי להנות ולהיסחף בספרים שאת סופם אני כבר יודע. וכך היה הדבר גם כאן - משהו לא זרם לי ולא הייתה לי חדוות הקריאה שהייתי מצפה שתיהיה. אני חושב שתחילת הספר מצוינת, מלאה בשפה עשירה, מתח ודרמה - אך משהו מכל אלו נאבד ככל שמתקדמים. השפה חוזרת לאט לאט לשפה שדומה יותר לשפתנו היום, העלילה חוזרת על עצמה, וככל שחשבתי על זה יותר גם ״קבועי הזמן״ היו לי לא הגיוניים (מבחינת היכולת של גיברנו לשרוד זמן רב כל כך בלי הרבה מזון).
לסיכומו של דבר - אני חושב שמי שאוהב את ברנר יכול ממש להנות מהספר. כמו גם אלו שלא אכפת להם מספרים שסופם ידוע. אולי אפילו אנשים שאוהבים לקרוא על זומבים יצליחו למצוא חן בספר זה. מבחינתי - הוא היה בסדר. לא כוס התה שלי, אך אני יכול להבין מדוע הוא מקבל הערכה רבה.
March 16, 2026
הספר זכה לפרס ספיר לשנת 2025, וזה גרם לי להתגייס ולקרוא אותו. הייתי מאוד סקפטית לגביו, ולא העברית שבו הפחידה אותי. חששתי שבקריאה בו אחפש את הזיוף והחנופה, העמדת הפנים של כותב עכשווי להיות מישהו אחר מתקופה אחרת. לא היה לי ספק שהסיפור יהיה יצירתי, כי אני מכירה את הכתיבה של אמיר חרש משני ספרים קודמים שקראתי. היתה לי תחושה לא טובה, שיש מין התייפיפות ויוהרה לכתוב בסגנון של הרומן העברי הראשון, ואשכרה בשמו של כותב אחר. זה מוזר לבוא עם כל כך הרבה דעות קדומות לספר, שיש בהן מן הרשעות הזו שטוענת "מי אתה שתרכב על גבי הקלאסיקה?!" וברור לי מאיפה אותה רשעות באה.
כמה שמחתי להתגבר על הרתיעה ולהתבדות.
תקציר: הסופר יוסף חיים ברנר מתבצר בבית יצקר (זה מקום אמיתי, אפשר למצוא אותו על המפה במזרח העיר תל אביב) עם משפחות חברים נוספות, בשעה שאפוקליפסת זומבים מתרחשת מחוץ לחומה.
האם יש בסקירה ספוילרים? לדעתי רק אם חשוב לך לא לדעת כלום על הספר. אז אפשר להפסיק כאן. פרט לזה הקפדתי לשמור את ההפתעות לעצמי.
רגע של רקע שלדעתי מספיק לסיפור: הסופר חיים ברנר פרסם את יצירתו המפורסמת "שכול וכשלון" בשנת 1920, שנה אחת לפני שנרצח, עם חבריו באותו בית משפחת יצקר, בפרעות 1921 (בשמן העברי מאורעות תרפ"א). אומרים על הספר שכול וכשלון שהוא תחילתו של "הרומן העברי החדש" כי לשם שינוי הוא עוסק באדם ולא מפחד להגיד על הארץ הזו שהיא אוכלת יושביה. זה עניין חתרני למדי בתנופת היישוב החדש, ולא נקל בזה ראש.
בעצם הפיכת מאורעות תרפ"א לאפוקלפיסת זומבים, או פגחים (מלשון פגר-חי) כאילו מורידה את הפוליטיקה מהמצב של היהודים בארץ, אז ובעצם גם עכשיו. למה גם עכשיו? כי אנחנו נוסעים איתו בזמן למציאות אלטרנטיבית של שנת 1920. אז יש לנו מאש-אפ של רומן היסטורי כתוב בתשומת לב אדירה, עם זומבים שהם סוג-של שיא הטראש. התיאור של הזומבים, המראה והתנועה שלהם, בשפה כזו ארכאית, הוא פשוט משעשע ולפעמים אפילו מצחיק. למרות שיש תבניות מוכרות של סיפורי זומבים, מהר מאוד תחושת הטראש מתפוגגת ואנחנו נשארים עם הזמן והאנשים, ההתמודדות שלהם עם ההסגר והרעב, התקוות והפחדים שלהם. פחות התחברתי ללרלורים על הכתיבה והתפקיד שלה בחיים שלו. זה הרגיש טיפה כמו ליטוף עצמי, אבל לשמחתי זה לא רוב הספר, וגם המספר ודמותו מתפנים לספר לנו על החיים שבבית יצקר תחת מצור. והכל כתוב בצורה כל כך מסקרנת: בחיים לא חשבתי שאמצא את עצמי מרותקת לחיי הרפתן ולפרות שלו, לדוגמא. או איך מארגנים ארוחת מזינה לבני הבית כשכל מה שיש לך זה המספוא של הפרות.
הסיפורים מוגשים לנו לא בהכרח לפי ציר זמן. לפעמים חיים ברנר מספר לבני הבית מעשיות בשביל לעודד אותם, לפעמים הוא כותב אותם לעצמו, ולפעמים מתעד את ימי הבית והמשק. בגלל שהם לא כרונולוגיים, יש לסיפור שליטה בחוויה שלנו: אנחנו נעים מהמקומות הנמוכים והעלובים ביותר, אל האור התקווה בעולם, ואז חזרה אל האופל. בגדול די ברור מההתחלה שהסיפור לא יסתיים בסוף טוב לכל בני הבית, בעיקר בגלל הזיקה לסיום הטראגי של חייו של ברנר. יותר מאוחר השתכנעתי שלא יכול להיות לסיפור סוף טוב כי אם היה כזה, כל המסתורין שבו היה נמוג. הספר נפתח ונסגר עם דברים של כותב אחר - המבליה"ד. שאלתי מה זה ראשי התיבות המסורבלים האלה: המביא לבית הדפוס (שמחתי לעזור). הוא דמות אנונימית שקיבלה מחברות וזה כל מה שיש לעבוד איתו, אין את מי לשאול מה היה אחר כך. מה שהיה הוא מה שבמחברות, או שלא.
לסיכום:
כדאי מאוד, אל תפחדו מהעברית או מהקרינג'. רומן היסטורי נפלא עם זומבים ברקע, אסקפיזם מושלם לימים האלה. או שלא?
כמה שמחתי להתגבר על הרתיעה ולהתבדות.
תקציר: הסופר יוסף חיים ברנר מתבצר בבית יצקר (זה מקום אמיתי, אפשר למצוא אותו על המפה במזרח העיר תל אביב) עם משפחות חברים נוספות, בשעה שאפוקליפסת זומבים מתרחשת מחוץ לחומה.
האם יש בסקירה ספוילרים? לדעתי רק אם חשוב לך לא לדעת כלום על הספר. אז אפשר להפסיק כאן. פרט לזה הקפדתי לשמור את ההפתעות לעצמי.
רגע של רקע שלדעתי מספיק לסיפור: הסופר חיים ברנר פרסם את יצירתו המפורסמת "שכול וכשלון" בשנת 1920, שנה אחת לפני שנרצח, עם חבריו באותו בית משפחת יצקר, בפרעות 1921 (בשמן העברי מאורעות תרפ"א). אומרים על הספר שכול וכשלון שהוא תחילתו של "הרומן העברי החדש" כי לשם שינוי הוא עוסק באדם ולא מפחד להגיד על הארץ הזו שהיא אוכלת יושביה. זה עניין חתרני למדי בתנופת היישוב החדש, ולא נקל בזה ראש.
בעצם הפיכת מאורעות תרפ"א לאפוקלפיסת זומבים, או פגחים (מלשון פגר-חי) כאילו מורידה את הפוליטיקה מהמצב של היהודים בארץ, אז ובעצם גם עכשיו. למה גם עכשיו? כי אנחנו נוסעים איתו בזמן למציאות אלטרנטיבית של שנת 1920. אז יש לנו מאש-אפ של רומן היסטורי כתוב בתשומת לב אדירה, עם זומבים שהם סוג-של שיא הטראש. התיאור של הזומבים, המראה והתנועה שלהם, בשפה כזו ארכאית, הוא פשוט משעשע ולפעמים אפילו מצחיק. למרות שיש תבניות מוכרות של סיפורי זומבים, מהר מאוד תחושת הטראש מתפוגגת ואנחנו נשארים עם הזמן והאנשים, ההתמודדות שלהם עם ההסגר והרעב, התקוות והפחדים שלהם. פחות התחברתי ללרלורים על הכתיבה והתפקיד שלה בחיים שלו. זה הרגיש טיפה כמו ליטוף עצמי, אבל לשמחתי זה לא רוב הספר, וגם המספר ודמותו מתפנים לספר לנו על החיים שבבית יצקר תחת מצור. והכל כתוב בצורה כל כך מסקרנת: בחיים לא חשבתי שאמצא את עצמי מרותקת לחיי הרפתן ולפרות שלו, לדוגמא. או איך מארגנים ארוחת מזינה לבני הבית כשכל מה שיש לך זה המספוא של הפרות.
הסיפורים מוגשים לנו לא בהכרח לפי ציר זמן. לפעמים חיים ברנר מספר לבני הבית מעשיות בשביל לעודד אותם, לפעמים הוא כותב אותם לעצמו, ולפעמים מתעד את ימי הבית והמשק. בגלל שהם לא כרונולוגיים, יש לסיפור שליטה בחוויה שלנו: אנחנו נעים מהמקומות הנמוכים והעלובים ביותר, אל האור התקווה בעולם, ואז חזרה אל האופל. בגדול די ברור מההתחלה שהסיפור לא יסתיים בסוף טוב לכל בני הבית, בעיקר בגלל הזיקה לסיום הטראגי של חייו של ברנר. יותר מאוחר השתכנעתי שלא יכול להיות לסיפור סוף טוב כי אם היה כזה, כל המסתורין שבו היה נמוג. הספר נפתח ונסגר עם דברים של כותב אחר - המבליה"ד. שאלתי מה זה ראשי התיבות המסורבלים האלה: המביא לבית הדפוס (שמחתי לעזור). הוא דמות אנונימית שקיבלה מחברות וזה כל מה שיש לעבוד איתו, אין את מי לשאול מה היה אחר כך. מה שהיה הוא מה שבמחברות, או שלא.
לסיכום:
כדאי מאוד, אל תפחדו מהעברית או מהקרינג'. רומן היסטורי נפלא עם זומבים ברקע, אסקפיזם מושלם לימים האלה. או שלא?
January 7, 2026
הספר בנוי ממחברות שברנר כתב כביכול לפני מותו, על חוויותיו בבית חווה, סמוך ליפו, שם הוא מתבצר עם אחרים לאחר שמתקפת זומבים פשתה בארץ ומאיימת לכלותם.
נקודת המוצא של הספר לא ברורה (בוודאי לי, כמי שלא קרא את ברנר מעולם) האם זה עיבוד של ספרו של ברנר "שכול וכשלון" או שזוהי כתיבת מקור בדיונית, ברוחו של ברנר. בדיעבד אני מבין שהשני הוא הנכון, יש כאן שימוש בשפתו של ברנר ובמוטיבים מספריו השונים.
למעשה זהו לא רק מפגש ספרותי, אלא מפגש של עולם המציאות עם עולם הבדיון. במציאות , ברנר שהיה חלק מספרות התחייה וכתב את ספריו על עולם ההווה של עולה ציוני, נרצח בפרעות תרפ"א, בבית יצקר. הספר כאן, בעצם מתאר חוויה דומה למציאות הזו (שמן הסתם אינה מופיעה בכתבי ברנר), גם כאן ברנר כלוא בבית יצקר, במצור, כשסכנת החיים אורבת בחוץ ומאיימת לפלוש.
בנוסף, זהו ספר על התמודדות החיים מול מצור, שבמסגרתה כל אחת מהדמויות עוברת מטמורפוזה ונדרשת לצאת מעורה ולהפוך למשהו אחר (ברנר מסופר, למורה לרפתן, סופר אחר הופך למושיע הרפתקני, הבעל לחייל ועוד ועוד) היא בעצם אלגוריה לחיי העלייה הציונית, בה ברנר עצמו התמודד עם הרצון, הצורך והכשלון להיות פועל.
התוצאה שנוצרה היא רומן כתוב להפליא, מותח לרגעים, הגותי באחר, דיסטופיה-היסטורית, גותי-ישראלי, רומן תחייה ומוות – כל אלו כתובים בעברית קולחת וותיקה כאחד, כאילו נכתב לפני שנים ולמעשה חדש – זו ערבוביה מענגת.
מומלץ בחום.
נקודת המוצא של הספר לא ברורה (בוודאי לי, כמי שלא קרא את ברנר מעולם) האם זה עיבוד של ספרו של ברנר "שכול וכשלון" או שזוהי כתיבת מקור בדיונית, ברוחו של ברנר. בדיעבד אני מבין שהשני הוא הנכון, יש כאן שימוש בשפתו של ברנר ובמוטיבים מספריו השונים.
למעשה זהו לא רק מפגש ספרותי, אלא מפגש של עולם המציאות עם עולם הבדיון. במציאות , ברנר שהיה חלק מספרות התחייה וכתב את ספריו על עולם ההווה של עולה ציוני, נרצח בפרעות תרפ"א, בבית יצקר. הספר כאן, בעצם מתאר חוויה דומה למציאות הזו (שמן הסתם אינה מופיעה בכתבי ברנר), גם כאן ברנר כלוא בבית יצקר, במצור, כשסכנת החיים אורבת בחוץ ומאיימת לפלוש.
בנוסף, זהו ספר על התמודדות החיים מול מצור, שבמסגרתה כל אחת מהדמויות עוברת מטמורפוזה ונדרשת לצאת מעורה ולהפוך למשהו אחר (ברנר מסופר, למורה לרפתן, סופר אחר הופך למושיע הרפתקני, הבעל לחייל ועוד ועוד) היא בעצם אלגוריה לחיי העלייה הציונית, בה ברנר עצמו התמודד עם הרצון, הצורך והכשלון להיות פועל.
התוצאה שנוצרה היא רומן כתוב להפליא, מותח לרגעים, הגותי באחר, דיסטופיה-היסטורית, גותי-ישראלי, רומן תחייה ומוות – כל אלו כתובים בעברית קולחת וותיקה כאחד, כאילו נכתב לפני שנים ולמעשה חדש – זו ערבוביה מענגת.
מומלץ בחום.
Read
February 25, 2026שאפתני ומקורי, ומצליח לעמוד בקונספט ובכתיבה בלי להיות מטופש לרגע
Displaying 1 - 4 of 4 reviews