אדום עתיק הוא רומן על מערכות יחסים מורכבות בין אנשים לזמנם ולמקומם, בין הורים לצאצאים, בין גברים לנשים, ובעיקר בין נשים לנשים.
רעננה, מעצבת בגדים צעירה – בת לאם דעתנית ונכדה לסבתא נחרצת – ובארי – אדריכל פרוד ואב מודאג לבת רושפת חפ"ש (חימה פמיניסטית שפוכה) – מגוללים, כל אחד בקולו, יריעות של יחסים המתרקמים בין הבנה לתלונה ומזגזגים בין התמסרות להתמרדות.
אדום עתיק הוא גם סיפרן של דמויות ידועות מימי העליות הראשונות ברגעים מכריעים בחייהן. שפתן הייחודית – שחלקה משוחזר וחלקה מומצא – והתצלומים החותמים את פרקיהן בספר, חופרים מתחת לטקסט מחילות של קשרים אפלים.
את הזיקה בין הפרקים ההיסטוריים לבין עלילת שלהי שנות התשעים-עד-אלפיים ניתן לתאר באורח כפול: אפשר לראות את סיפוריהם של שרה אהרנסון מראשי ניל"י, המשוררת רחל, הסופר יוסף לואידור וחבריהם כמין אשנבים נפתחים המעכבים את עלילת ההווה השוטפת מהם והלאה; ואפשר לראות את עלילותיהם של רעננה, בארי והסובבים אותם כרקע שעליו מתבלטים סיפוריהן של דמויות מימי ראשית ההתיישבות הציונית בארץ. כך או כך, המעברים בין המקומות והדמויות ואופני הקישור ביניהם מעוררים תהיות לגבי טיבם ומשמעותם של הקשרים בין פרשיות העבר הרחוק לבין אירועי ההווה, ובראשן התהיה האם העבר הוא המעיין שממנו שואבים בני הדור הזה את חיוניותם ואת משמעות קיומם, או שמא הוא מטיל על ההווה צל כבד, כובל ומאיים?
AVIGUR-ROTEM, GABRIELA (1946– ), Israeli novelist. Avigur-Rotem was born in Buenos Aires, Argentina, and came to Israel in 1950. She studied Hebrew and English literature and worked for several years as a high school teacher. Later she worked as an editor at the Haifa University Publishing House.
גבריאלה אביגור רותם כותבת מצוין, אבל הסיפור מתמשך מאוד ורובו לא מצליח להחזיק את האורך והכובד שמונחים בדרמה. לתחושתי ארוך מדי, ולא ברור לי שיש טעם בחזרה לסיפורי העליות לארץ ישראל בין לבין.