השבועות עברו ואני גדלתי וגדלתי כמו עליסה, או שזה הבית שקטן וקטן. יום אחד הגיעה שיחה ממספר חסום. טעות או פרסומת. בחיי, סולו, לא יודעת מה גרם לי לענות, אולי סתם רציתי לדבר עם מישהו. ”הלו”, אמרתי תוך כדי התמתחות, אבל כלום. וכמעט ניתקתי, אבל אז שמעתי רחש מעבר לקו, תזוזה. ”הלו”? ”גיל”? הקול שלך הפסיק את הפיהוק שלי באמצע, צללתי לתוך הספה כמו סלע. את הקול שלך הייתי מזהה גם באוזניים עצומות. דרך העור הייתי יודעת שזו את שקוראת לי. ”גילי, זאת אני”, אמרת, מהוססת, ואני לא הבנתי אם זו הבטן שלי שמתהפכת או העובר שמתהפך או שהחדר כולו פתאום זז.
החברות בין גיל וסול התחילה עוד בימי בית הספר. גיל הרצינית והנאמנה נמשכת אל סול העצמאית, הבוגרת והכריזמטית. אחרי הצבא הן טסות ביחד להודו, שם הן נפרדות לראשונה. בטיול גיל מכירה את נדב, מתאהבת בו, אך מסתירה מסול וגם מנדב את רגשותיה. השתיקה של גיל גובה מחיר כבד כשעם החזרה לארץ נדב פוגש בסול, וכמו גיל הוא נשבה בקסמיה. גם לסול יש סודות משלה. היא מתקרבת ומתרחקת מגיל עד שיום אחד נעלמת לגמרי.
ואז, שנים אחר כך, סול חוזרת פתאום, ומבקשת מגיל בקשה בלתי אפשרית.
Solo - Maureen Friedmann הוצאת שתיים, 2023, 202 עמודים מודפסים נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית לזכותה של הסופרת ייאמר שהספר הזה תפס אותי בגרון ממש מהעמוד הראשון, למרות שהתיאור הראשוני הוא מצוקה של אישה בשמירת היריון. זה נשמע כל כך קשה (כמו שזה כנראה באמת) שהרגשתי מין יובש בגרון. הרגשתי את חוסר האונים של מי שחייב להישאר במיטה ולא לזוז כמעט בכלל. עכשיו, כולנו יודעים שלצאת מהפוך הנעים זו מלכודת. אבל כאן זה נראה כל כך קשה, כל כך בלתי אפשרי... נלכדתי בעלילה הזו ולא היה לי סיכוי. ילדות, טיול אחרי צבא, ואז תל אביב של עכשיו. שתי חברות, גילי וסולו. גילי מספרת לסולו הנעדרת את מה שקורה לה ולהן כשאנחנו הקוראים מקשיבים מן הצד. גילי, זו שאנחנו איתה בבית - ולרוב אפילו במיטה הרבֵּה לאורך הספר, נשואה לנדב וברחמה עובָּר משותף שלהם. היא ילדה טובה ממשפחה טובה, צופים, צבא, טיול להודו, כל הסיפור. סולו - סול - היא בת לאישה חולת נפש, שהיתה פעם מישהו ועכשיו היא מסוממת, שדופה ואבודה, אֵם לא מתפקדת. חיים מן היד לפה. אבל סול היא כריזמטית ויפה, יש לה את העיגול ההוא מעל הראש. גילי והיא חברות נפש מילדות, קשר של נפש תאומה. אבל בטיול ההוא להודו גילי פוגשת את נדב ומתאהבת בו. נדב לא ממש משתף פעולה בכיוון רומנטי למרות שהוא מחבב אותה בהחלט, והם שותפים מצויינים לטרק בנפאל. לסולו יש בן זוג, אביחי, שאותו היא אוהבת, אבל גם עם נדב נחמד לה להיות מעת לעת. גילי מתייחסת אל סול בסוג של הערצה עיוורת. לכאורה הן רואות זו את זו בשקיפות נפשית ורוחנית מלאה, אבל אמיתות מסויימות מוכמנות על ידי גילי ולא מובאות אל קדמת הבמה במערכת היחסים שביניהן. התחושה שלי כקוראת היא שגילי מנוצלת ע"י סולו, היא ששה לרצות אותה, גם כשזה חובט בפניה. אבל גם אם זה מתוך סינוור רגשי, או סוג של בחירה, עדיין גילי היא האנדרדוג פה והפגיעוּת שלה מאד כואבת. אנחנו מכירות מערכות יחסים כאלה ופוגשות אותן פה ושם, גם כשלאו דווקא גבר הוא מה שנמצא על קו המשווה. זה כל כך מורכב. זה כל כך מעניין. מערכת היחסים בין גילי לסולו משתנה עם הנסיבות. סולו נעלמת פתאום, ולאחר שהיא חוזרת, גילי לא בטוחה שהיא רוצה לשוב לאותו סוג של קשר. מצד שני היא לא מרשה לעצמה להרפות. "אני חייבת להפסיק לחשוב עלייך. אני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך." עמ' 264 מה גרם לסול להיעלם, ומה גרם לה לחזור? ואיך זה ישפיע על מערכת היחסים ביניהן? אני לא מתכוונת לגלות לכם את כל זה. במיוחד מכיוון שהספר כל כך מושך ונקרא מעצמו, וגם כל כך הרבה תחשבו עליו לאחר הקריאה, שחבל לי לקלקל. אהבתי גם את הכתיבה המיוחדת כמונולוג המופנה אל קהל של אחת. מומלץ. מאד מאד.
קראתי בלילה אחד מבלי ללכת לישון עד 3 לפנות בוקר. זה לא קרה לי עם ספר כבר שנים. בכיתי לפרקים, ובעיקר הרגשתי לעומק את הסיפור שוזר את עצמו לתוך החיים שלי באופן כמעט מושלם, אפילו ששלי כל כך שונים ממה שמסופר כאן אבל בכל זאת השאיר אותי תוהה לעצמי אם אולי בכולנו יש קצת גילי וקצת סולו... מומלץ. נ"ב, ציפיתי שזה יהיה גיי אבל זה לא היה ועדיין נהניתי.