אהבת איתמר

by Devorah Omer, דבורה עומר

הספר " אהבת איתמר", מבוסס על פרשה אמיתית שהסעירה את ירושלים בתחילת המאה העשרים.
הסיפור מתחיל כשבן ציון, המכונה איתמר בן אב"י, בכורו של אליעזר בן יהודה, מחדש השפה העברית, התאהב בלאה אבושדיד, היפיפיה - שבחורים מיוחסים רבים חיזרו אחריה. למרות היותו עיתונאי, בלשן, סופר ומשורר, דחתה אותו משפחתה הספרדית העשירה משום שהיה אשכנזי עני.

Unknown Binding

First published January 1, 2001

About the author

Devorah Omer is an Israeli children and young adults author.

Reviews

[Orly · Rating 2 out of 5]

ספר שרובו הטרדה קרינג'ית ביותר שהולכת ומסלימה, טקסטבוק של קשר לא בריא עד מפחיד - החל משירי הלל של בן ציון על גבי העיתון לשדיה של אהובתו לאה (נערת בית ספר הצעירה ממנו בעשור), ועד לאיומי התאבדות אם לא תיעתר לו.

דבר אחד ויחיד בלבד מציל את הספר: שבמקרה קראתי לפני שנים את הטרילוגיה המקסימה של גיל חובב "ספר משפחתי", ובה מככבת סבתו לאה הגאה, המצחיקה, החכמה והנהדרת - עשורים לאחר מותו של בעלה בן ציון, בגיל צעיר יחסית, והיא עדיין מספרת לנכדה על יחסיהם בחיבה, בחום ובשעשוע. בספר השלישי "עשרים וארבע דלתות", בסיפור "דיאטת השוקולד", מסופרים מפיה אותם אירועים מאהבת איתמר, בצורה מרוככת מפרספקטיבה של אישה מבוגרת שחיה שנים רבות באהבה לצד בעלה המנוח. בספר זה וגם בספר השני, "סוכריות מהשמיים", יש עוד הרבה קוריוזים מחייהם המשותפים, וניכר כי הם היו זוג טוב ויציב ככלות הכול - עם המעשיות של לאה המאזנת את החלומות הפורחים ואת הנדיבות עד כדי חוסר פרוטה של בן ציון. רק בזכות כך הצלחתי להתקדם בספר הנוכחי עם איזושהי הקשבה ופתיחות, כי בדרך שבה מסופר סיפור התאהבותם כאן, הוא פשוט נורא בעיניי.

מה שיותר מטריד מסיפורם האישי של בן ציון ולאה, הוא הדרך שבה סופרת הילדים המוערכת דבורה עומר בחרה לכתוב סיפור אהבה לקהל צעיר - מטלטלת, קיצונית מאוד, מטריפה את הדעת ומשבשת את כל מהלך החיים, מאיימת ומטרידה. ובסוף ה"רעים" בספר הם אמה ואחיה של לאה, שחוזים בזעזוע בכל זה ומפעילים את קול ההיגיון של מבוגרים אחראים. מטריד מאוד שכך הוצגה לפני כמה עשורים רומנטיקה לנוער, ואני שמחה שרוב סופרות הילדים הפופולריות בימינו התקדמו למחוזות טובים יותר.

על מידת האחריות של משפחת בן יהודה כלפי בנם הפוחז אין מה להכביר מילים, ברור שאביו ואמו-דודתו היו עסוקים יותר במילון ובתחיית השפה מאשר בתשומת לב למעשיו (גם כשהוא מחריב את העיתון המשפחתי עצמו, וחייב כסף לכל העולם). ובכל זאת מעניין היה לקרוא פנכות קטנות של אנקדוטות על תחיית הלשון באותה עת, זו הסיבה האמיתית היחידה שבגללה המשכתי לקרוא בכל זאת.

בערך ברבע האחרון זה משתפר במידה מסוימת, אבל באמת שלא הייתי מאמינה בזוג הזה אפילו קצת, לולא ידעתי מראש איך המשיך הסיפור האמיתי שלהם לאורך שנים רבות.

האפילוג הוא הדבר הטוב (יחסית) היחיד, כי הוא הרבה פחות אמוציונלי והרבה יותר עובדתי, ובאמת נותן פרסקפטיבה טובה על כל הסיפור גם בהמשך.