חמש שעות לאחר שנמצאת גופה של צעירה בחוף הים של תל אביב, עוצרת המשטרה את יגאל לביא, פקיד במשרד הביטחון, אלמן ואב לשני ילדים.
לביא מורשע ברצח ונשלח למאסר עולם. שש-עשרה שנה מאוחר יותר מבקשת בתו, המאמינה בחפותו, לערוך לו משפט חוזר.
רובי ברגר כבר ראה הכול. עם ותק של עשרים וחמש שנה כסנגור הוא מכיר את הלקוחות, את המשטרה ואת בתי המשפט. הוא יודע שהתקיימו מעט מאוד משפטים חוזרים בישראל, וגם הם לא תמיד הסתיימו בזיכוי. מעיון בתיק הוא גם בטוח שהראיות שהובילו להרשעתו של לביא אינן מותירות לו שום סיכוי.
מדוע אפוא נוטל ברגר על עצמו את הטיפול בתיק? מה מניע אותו להילחם במערכת חזקה ממנו ולהתעמת עם גורמים שצצים מכל עבר ומבקשים לפגוע בו ולהשאיר את הסודות והשקרים מהעבר קבורים באדמה? איך קשורים כל אלה לקריירה המקרטעת שלו ולרומן סודי שהוא מנהל לאחר גירושיו?
"משפט חוזר" הוא הספר ה שביעי של ליעד שהם שאני קוראת. כל הספרים מותחנים שעוסקים בעולם המשפט בהתנהלות הפרקליטות והמשטרה. שהם מציג לקורא את מכמני המערכת וכשליה והפעם הוא עוסק בנושא מטריד של הסיכוי למשפט חוזר לעבריינים שהורשעו ומרצים מאסר אבל למעשה חפים מפשע. נורא מטריד שכן השאיפה והצפייה של האדם הנורמטיבי היא בבסיס לצדק: שהפושעים ירצו מאסר והחפים מפשע יזוהו לפחות ע"י מערכת המשפט ולא תשלל מהם חירותם.
הספר עוסק בעורך דין, רובי ברגר, פרקליט המשמש סנגור בפלילים. הוא יוצא להגנת יגאל לביא, פקיד ממשלתי שיושב בכלא 16 שנים על רצח שרובי מאמין שלא ביצע. הספר מעביר את הקורא במסדרונות האפלים של החקירות, איסוף הראיות והמשפט. אהבתי את הספר, ליעד שהם הוא סופר מוכשר ויש לו ביקורת על מערכות הצדק שלעיתים טוחנות לאט ולעיתים ומפסיקות לטחון.
העלילה של ספר המתח הזה די מוצלחת (למרות שניחשתי את הפתרון כבר בעמוד 80), אבל הכתיבה מפורטת וטרחנית מידי, עמוסה קשקושים ופרטים מיותרים. הסיפור מסופר בגוף ראשון ולדעתי זה פחות מוצלח. עדיין נהניתי לקרוא, אבל לדעתי הספר הזה פחות טוב מספרים אחרים שלו שקראתי.
ספר "מתח" לא מותח את התעלומה פתרתי די בהתחלה ומה שנשאר זה תיאור דידקטי וקצת טרחני של עולמם של סנגורים פליליים, אבל לפחות התיאור קרוב לאמת אז גם זה משהו. עדיין הכתיבה קולחת ולאור אורכו של הספר (הספר מחזיק 193 עמ' בגירסה האלקטרונית והגיבור מסתבר מתנשא ל- 190 ס"מ) והשטף שלו, זה בהחלט ספר מוצלח להעביר את הזמן (או במקרה שלי משבר קריאה קל).
וואו. אין לי מילים. זה פשוט הספר הכי חרא שאי פעם קראתי. עם כל הכבוד, ליעד שהם, נראה לי שכדאי שתחליף מקצוע ותישאר כעורך דין. הבנתי את הסוף כבר בעמוד 50, ולא סבלתי כל רגע. מבינים שאתה חרמן, מאוד אוהב נשים, וגם אוהב bdsm (למרות שכאן לא נמצאת הבעיה) אני לא אוהבת לכתוב ביקורות רעות על ספרים, אבל הפעם זה עבר את הגבול. ניצה, חסר לך שאני לא מקבלת 100 על העבודה הזאת. - 5 כוכבים רק על הבדיחות שנבעו מהספר, והצחוק מהטמטום שקראתי (לצערי)