נאדיה, ילדה ערביה מכפר במשולש, רוקמת חלום להיות רופאה ולנהל את המרפאה המקומית. כדי להגשים את חלומה וכדי להגדיל את סיכוייה להתקבל לבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, היא מחליטה לעבור ללמוד בבית ספר יהודי. נאדיה נרשמת לבית ספר יהודי עם פנימיה, ומתקבלת. קליטתה בפנימיה רצופה קשיים. היא מנסה להשתלב בחברה היהודית ולהכיר אותה; יחד עם זאת היא מתעקשת, בגאווה, לשמור על יחודה ועל ערביותה ולהוכיח לידידיה בכפר שאין לה כוונה להתרחק מהם. מצבה המיוחד מעורר בעיות רגישות. בספר אין מגמות פוליטיות כלשהן, והוא מעורר מחשבות בנושא החיים בצוותא של תלמידים יהודים ותלמידים ערבים.
رواية مُستفزة الى أبعد الحدود ، هي بأختصار شرح عن نادية بنت ال١٤ التي تنتقل من قريتها العربية الى مدرسة يهودية ، تشرح لنا الصعوبات التي واجهتها بإختلاف الثقافات وعدم تقبل الأُخريات لها في البداية .. هنا تُصور الكاتبة العرب كبدائيين ، تصوّر أهالي القرية حُفاة الأقدام ، يعتاشون فقط من الزراعة والفلاحة . وليس هنالك في القرية الا طبيبة واحدة ! التعليم حكر للذكور فقط .. في بداية الرواية تتخيل نادية كيف ستفسر لليهوديات أن لا علاقة لها "بالأرهابيين" العرب ، وكيف ستتصرف اذا صادف أن احدى زميلاتها تعرضت لموقف او لقتل احدى أقاربها من قِبل "الارهابيين" وتدعي ان التعليم بالمدارس العربية لا يؤهل الطلاب للتعليم العالي .. في كل الرواية تصمت نادية ، ليس لديها ما تقوله ، او تخاف ان تتكلم ..! رواية اكثر من مُستفزة
הספר מספר בסך הכל על נאדיה תלמידה ערביה מוסלמית בת ארבע עשרה שנה, מכפר ערבי ישראלי, שעוזבת את הכפר שלה לפעם הראשונה כדי ללמוד בפנימייה יהודית כדי שתוכל להתקבל בקלות ללימודי רפואה באוניברסיטה כל שהיא בישראל . נאדיה מתקשה להשתלב בהתחלה בבית הספר,היא חשה בבדידות וזרות ,זה עולם אחר בשבילה ומנסה בכל כוחה להיקלט בחברה היהודית. הדבר הכי אהבתי בדמותה של נאדיה הוא היכולת שלה בסוף לשמור על הזהות שלה כערבית,וגם להיקלט בחברה היהודית בהצלחה, האיזון הזה בין שני הדברים היה מושלם ומדהים . הספר היה יפה בתחלס ומעורר מחשבות בנושא הדו-קיום בישראל,וחושף את הקורא לצד השני בחברה. שווה קריאה!