ימים יגידו, אנה

by Mira Magen, מירה מגן (Author's Hebrew Name)

אנה מרכיבה את אחיה הקטן על אופניים. הילד נופל וראשו נחבט במזח.
זו נקודת הפתיחה בספרה החדש של מירה מגן, ומאותו הרגע משתנה הכל: טעם הלחם, גובה השמים, צבע הים.

בימים יגידו, אנה מתוארת בעוצמה וברגישות הטלטלה המתחוללת במשפחה בשל עריצותו של המקרה. התאונה, שרק השחפים היו עדים לה, מרסקת חלומות, מאיימת לפרום את הרקמה המשפחתית ובוראת אותה מחדש. בעקבותיה יתעמתו גיבורי הספר - כל אחד בדרכו - עם שאלת אקראיותו של הקיום ושרירותו מול ההשגחה העליונה.

הדמויות ברומן מתייחדות באופני הסתכלות שונים על אמת, יצר, אהבה, הורות, משפחה ואמונה, ונקודות המבט שלהן שזורות זו בזו.

זהו ספרה השישי של מירה מגן. קדמו לו רבי המכר "מלאכיה נרדמו כולם", "פרפרים בגשם", "בשוכבי ובקומי אישה", "אל תכה בקיר" ו"כפתורים רכוסים היטב".

304 pages, Paperback

First published January 1, 2008

Reviews

[xuphv · Rating 2 out of 5]

I think I now realized why I'm so annoyed by her books; the characters' inner monologues don't sound plausible to me. The way they talk throws me right out of whatever flow I managed to generate with the book. Moreover, the voices are the same.

Like maybe it's relatable to someone else, but not me.

Anyway, overall it was ok I suppose.

[Reuven · Rating 5 out of 5]

על המקריות בחיים, הגורל שיכול לשנות הכל בשנייה. קבלה והשלמה. מי שזורמים עם החיים ומי שלא. על סוד קשה, אשמה והסתרה.
לחלי ומייק לא הלך. נהג אוטובוס בקו 18 בירושלים שידע פיגועים. נוסעת שבתחנה הסופית הוציא לה ריס מציק מהעין עם טישו ואחרי שנים מצאו עצמם עם שלושה ילדים. אנה הבכורה בת 13 שנקראה על שם הסבתות אָהובה וחנָה שהגורל תעתע בה, כמה שניות של מזל נאחס כשנולדה וחבל הטבור סביב צווארה ומחסור בחמצן שהותירו אותה קטנה לגילה, בלי קורדינציה (במקור), הברכיים שלה נתקלות זו בזו בהליכתה. נעמי היפה 'פשוטה כמו מים' ובן הזקונים תום בן החמש שהיה בסדר עד המקרה הנורא, שמצא עצמו בשנייה של מזל מחורבן מוטל על המזח, מכה חזקה בראש ונדפקה הקופסה. עכשיו בבית חולים ומקווים לשיפור.
מייק זורם. מה שבא, בא. ככה החיים. כמו שהכיר את חלי שאם מתעצבנת פותחת פה, שלא נדע. בחורף נוהג באוטובוס בירושלים ובקיץ עובדים בתל אביב, במזנון ליד הים מוכרים אוכל ושתייה למבלים שחלקם תיירים המלהגים על 'סֶטֶלמֶנטס' ו'אוקיוּפּייד טריטורי'. שונים בתכלית משרה ונחשון, אחותה וגיסה של חלי. מתנחלים בשומרון עם שבעה ילדים, השמיני בדרך וכביסה בלי סוף. את מייק המפעל הציוני הזה מעניין כקליפת השום. כולה אדמה, רגבים ואבנים. החבר'ה האלה בכתום עם ציצית, שביס והאלוהים שלהם. מפגינים עם אש בעיניים בעד ארץ ישראל השלמה והשטויות האלה. כל השומרון לא שווה את הילד או הילדה.
ישנם הפרנסה, אנה חסרת הקורדינציה ותום בבית חולים, החתול קרניאל והצב פיזיו. נעמי שנשלחה לקיץ לדודים בהתנחלות להרחיקה מהקושי, רק ילדה. ישנה גם תהילה חסרת הגבולות העושה עיניים למייק, לוקחת כסא חינם עד שלחלי נמאס מהקרצייה ושולחת אותה לכל הרוחות. עוזר להם אדיסו, נער אתיופי ממשפחה גדולה קשת יום שתמורת עשרים שקל לשעה חותך ירקות ומכין שקשוקה. רגעים קטנים על רצף החיים כמו זה בו מייק בהחלטה רגעית בבית החולים אומר למוכרת בארומה 'אני עם האוטובוס גמרתי'.
ולבסוף באה ההתפרקות מאשמה. קשה, כואבת ומטהרת.
וכולם עומדים ומיידים אבנים בצפרדע של האשפה והשוטר שבא להרגיע מצטרף אחרי שחלי פותחת עליו פה ומריעים "כיפאק היי היי היי"
מירה מגן במיטבה. שנונה וחריפה, חודרת לנפש גיבוריה המיוסרים. תובנות על החיים וכמה האדם קטן ביקום, שמונים שנה והסיפור נגמר. המקריות, הגורל המתעתע, שחורים ולבנים, אלוהים. לא עושה חשבון ולא נרתעת מ'כוססס אמו' ו'בת זונה'. שורות משירי ארץ ישראל.
הנה מה טוב ומה נעים, כל העולם כולו גשר צר מאד. והוא באמת כזה.
"שני פסיכים, מטגנים חביתות, חותכים עגבניות, סופרים גרושים ולא רואים את הילדים שלהם ממטר"
יופי של ספר.
An outstanding book by a gifted writer about cruel coincidences in life, bad luck of a second and everything changes. how a family copes, in the center there are two sisters, one lives with her husband and 3 children- Anna is one- in Jerusalem and part of the year in Tel Aviv. the other in a settlement in the Samaria, seven children. twist, fate, acceptance or not.

[Tsippora · Rating 3 out of 5]

חופר.

[Bibirg · Rating 4 out of 5]

Lesenswert

[Siv30 · Rating 3 out of 5]

את מירה מגן קראתי לראשונה בספרה "בשכבי ובקומי אישה". הכתיבה המרגשת שלה הצליחה לטלטל אותי בתיאורים עדינים ודקים שרוקמים מפה של חיים. בספרה האחרון, "ימי יגידו, אנה" היא רוקמת את מציאותם של האנשים הקטנים. אלה שהפער בין מציאות שבה הם חיים, והחלומות שלהם כל כך גדול שרק נס יכול לשנות עבורם. מבחינתי הספר עולה בקרשנדו ומסתיים מצויין. חבל שבחלק הראשון היא נופלת לקלישאות וסטריאוטיפים מיותרים, להפרזות והדגשות שהיו יכולות להמנע עם עריכה טובה. מירה מגן צריכה לסמוך על הכישרון שלה להוביל את הקוראים מתוך המינוריות ולבנות את הסיטואציה מתוכה יצמחו התובנות האמיתיות של החיים. היא לא צריכה את הקישוטים שרק פוגמים בכתיבה היפיפיה שלה.