חשבתי על זה הרבה

by Tali Vishne, טלי וישנה

שירה עומדת על גג העולם: חייה לא יכולים להיות טובים יותר. היא גרה בעיירה קטנה בבלגיה ועובדת על הדוקטורט שלה במתמטיקה. אבל כמו שקורה בחיים לעתים קרובות, האושר מופר בן רגע. שיחת טלפון מהארץ מנפצת את התמונה השלווה. אמה של שירה מודיעה לה שאביה ואחיה נפצעו בפיגוע חבלני.

מאותו רגע, כמעט כמו נגזר עליהם לשמש גרסה מודרנית לסיפור איוב, הצרות נוחתות על בני משפחתה בזו אחר זו, ושירה נדרשת לבחור בין המשך הקריירה לבין התכנסות ואיחוי השברים המשפחתיים. לפעמים דווקא בשעת מצוקה ומשבר ניתנת לאדם הזדמנות להעריך מחדש את חייו, את רצונותיו ואת המשך דרכו. שירה, שמעולם לא הצטיינה בקבלת החלטות, לומדת להתמודד עם יכולת הבחירה שניתנה לה. היא מגלה כי הרסיסים שפעם היו חייה, אינם אלא עורה הישן, שממנו היא לומדת להיפרד כדי לפנות מקום לחדש, חזק ממנו. דווקא בעזרת אחיה איתי, שנשאר פגוע ראש, מפתחת שירה את היכולת יוצאת הדופן לראות את המציאות, המרה לעתים, דרך פריזמה של השלמה, התגברות, ואפילו של שמחת חיים.

חשבתי על זה הרבה, ספרה השני של טלי וישנה, מתבונן בכישרון רב בהתמודדות עם אובדן, מחלה ושברון לב, אולם ייחודו דווקא במורכבותו ובהיפוך הסדרים שבו: השבר עשוי להיות ראשיתו של איחוי, הפרידה לעתים היא האפשרות היחידה למפגש, הפגיעוּת היא הזדמנות להיווכח בכוח. באופטימיות, בשנינות ובסגנון מהודק וקולח, שולחת וישנה את גיבוריה למסע חוצה יבשות בין תלישות לשייכות, בין נאמנות לבגידה, ובין מחלה להחלמה.

245 pages, Paperback

Published May 1, 2010

Reviews

[Nitzhia Peleg · Rating 4 out of 5]

שירה עושה דוקטורט במתמטיקה, ובני משפחתה נפגעים בפיגוע חבלני. ביום שבו נפצעתי אני בפיגוע חבלני הבנתי שאני צריכה להגיד יפה שלום לחלומות הדוקטורט במתמטיקה. באותה שנה נפלו עלי כל מיני אירועים אחרים - גם רעים וגם טובים. מין שנה של הצטברות מאורעות, משהו שלא קיים בדרך כלל. באחת הביקורות נכתב ששירה היא מין "איוב מודרני", ואני חושבת שזו הסתכלות ממש לא נכונה. היא אדם שעובר תקופה זמנית וקשה, כפי שנפוץ למצוא גם אצל אנשים אחרים.

בכל מקרה, עם אב נכה, אח פגוע ראש, ואם שאינה נוכחת, שירה מנסה להחזיר את חייה לשגרה, ובמקביל גם לבנות משפחה חדשה משלה וקריירה. אין ספק שזה אתגר לא פשוט, ואותו הספר מתאר, ובצורה מוצלחת ביותר לטעמי.

ציטוט:
איתי שפך על עצמו רוטב דג כבר במנה הראשונה, והצליח להעליב שתי דודות כשציין באזני האחת שהשמינה, ובאוזני השניה שטיפלה יפה בשפמה

איתי, האח המוצלח של שירה, נפצע בפיגוע, ופציעתו כנראה קשה ממה שהיה נראה בהתחלה. מה שנראה כגחמות חסרות אחריות של נער צעיר שטרם למד טקט מהו, הולך ומתגלה כבעיה המשפיעה על חייו, ועל כל המשפחה.

ציטוט:
ואז הוא שאל אותה. חשבתי על זה הרבה, הוא הסביר לי אחר כך כששאלתי אותו מה עלה בדעתו לשאול את האישה המסכנה ישירות. 'שירה אומרת שאת הולכת למות מסרטן' הוא אמר לה. 'היא משקרת, נכון?'

"חשבתי על זה הרבה" הוא המוטיב הבולט בספר. מעשים אימפולסיביים חסרי מחשבה שמסבכים אחרים בצרות צרורות. אבל הם לא חסרי מחשבה. הוא באמת חשב על זה, והרבה. אלא שהמחשבה שלו מקולקלת. איתי הוא פגוע ראש. כמה פעמים שמענו על פיגוע, או תאונה או אירוע אחר, ונאנחנו אנחת רווחה "מזל שאין הרוגים"? אז לפעמים אין הרוגים, ועדיין חיים שלמים נהרסים.

על זה, על חיים נהרסים במחי פיצוץ, על משפחות שלמות שנפגעות, ועל רסיסי אנשים שמנסים לחזור מחדש למסלול החיים שלהם, מספר הספר הזה. והוא עושה את זה בצורה אופטימית, עם המון הומור, ועם זאת בלי להתחמק מסוגיות קשות. בגלל זה אהבתי אותו הרבה.