Siv30's Reviews > גברים לבנים מתים

"גברים לבנים מתים" הוא אחד מקובצי הסיפורים הקצרים הטובים והנפלאים שקראתי מעודי. הוא אולי נופל רק במעט מאליס מונרו וזו המחמאה הגדולה ביותר שאני יכולה להעניק לסופר, כי בעיניי אליס מונרו היא אמנית הסיפור הקצר הטובה ביותר שקראתי. אחריה המינגווי ואחריו אבנר שץ.

ואין מדובר בהגזמה: הסיפורים נכתבו ביד אמן שטוותה את הפרטים של כל סיפור ברשת עדינה של קורים ממשי בהם נעטפת תודעת הקורא.

אני מתלבטת איזה מהסיפורים בקובץ הזה להכתיר כטוב מכולם ואני מתקשה. הסופר אסף אנקדוטות על דמויות שאחרת היו משמימות ונשכחות מדעת והפך אותן לחיות ומפרפרות בזוהר אבק כוכבים מרגש ומרתק.

אם אני מוכרחה לבחור אז כנראה אבחר בסיפור "תרמית הציפורים הגדולה, מדע פופולארי" כטוב ביותר. הסיפור עוסק באחד קולונל מיינרצהאגן שנכח באירועים היסטוריים משמעותיים, כמו שירות תחת חסותו של אלנבי, פגישה עם היטלר, דיכוי המרד הערבי בחיפה ועוד. הקולונל הוא גם צפר מושבע שמגלה מעל 14 מיני ציפורים שלא היו ידועים. הוא ציוני מושבע ועל שמו נקראת כיכר בירושלים. אלא שחיטוט במקורות מגלה את העובדה הפשוטה שהקולונל גנב סיפורים וחפצי אמנות ממוזאונים, שבטים ואנשים והוא לא גילה אף לא ציפור אחת לרפואה. גם חובב ציונות גדול הוא כנראה לא היה.

סיפור אחר שאהבתי הוא "שוקולד, ראליזם סוציאליסטי" המספר את סיפורה של מרים שיום אחד כשהיא יוצאת לקנות שוקולד לבנה בזמן העבודה, היא נתפסת ע"י המנכל של החברה בה היא עובדת. מרים מטלטלת בחרדות על גורל עתידה והסופר מייטיב לספר את קורותיה עד שמציאות מפתיעה אותה.

הסיפור "דגי הפרשנות, אל הים הדרומי" עוסק בנסיונו של עיתונאי לקבל מימון לנסיעה לאיי המרקיזה בעקבות קריאתו במובי דיק ובטאייפי ספריו של מאלוויל.

בנסיונותיו לשכנע את עורכי העיתונים לממן את נסיעתו, הוא מעניק לטאייפי פרשנות אירוטית מעניינת:

"יש הטוענים שהמסע המיני־ארוטי הוא לב לבו של הרומן "טייפי"; טיעון סביר, אם נזכור שמלוויל היה רק כבן עשרים ושתיים, והגיע מסביבה פוריטנית למדי; מה גם שזה עתה בילה לא פחות משישה חודשים במעין כלא צף בחברת גברים בלבד. תיאוריו הארוטיים, בתמימותם הזוהרת, עשויים להשתוות בעיני קורא מודרני לתמימות שמלוויל עצמו מייחס לילידי האי."

כשהוא נכשל פעם אחר פעם לשכנע עורך לממן את נסיעת חלומותיו, הוא משיל מעליו את היומרות האקדמאיות שלו וכותב :"
במהדורות אחדות של הספר צונזרו כמה משפטים שחרגו מן המוסכמות לדעת מישהו. אבל אלה נטעו בי רעיון חדש. החלטתי לפנות אל המגזין המצליח "וֶסְט" (אין לבלבל עם "וסטי"), הפונה, במודע ובמופגן, אל קהל של גברים סטריאוטיפיים, ומתמקד בתחומי העניין המרכזיים שלהם: כלי רכב, כלי נשק, סקס וסטייקים, בסדר הזה."

נסיונותיו וכשלונותיו הם הרווח של הקורא שמקבל עוד ועוד אנקדוטות מרתקות על חיי מלוויל באי.

ישנם עוד סיפורים בעלי היבט אישי בקובץ אבל הסיפורים הטובים ביותר הם אלה שנושאים בחובם גילוי מפתיע כזה או אחר על דמויות שנשכחו בין דפיה המאובקים של ההיסטוריה. בזה אין ספק שהסופר פשוט מתעלה על עצמו.

ובקצרה, מומלץ בחום לקריאה.