על פני השטח, הכל בסדר אצל הילי: יש לה עבודה טובה שהיא אוהבת, בן זוג מגונן ויציב, דירה, חיים. היא לא בקשר עם ההורים שלה כבר שנים, אבל משפחה זה הרי מסובך אצל כולם, זה לא אומר שמשהו לא בסדר. מתחת לפני השטח רוחש העבר של הילי – הורות מנוכרת, ילדות בלתי נראית, חיים שבהם הכל בסדר, אבל רק כלפי חוץ. להילי נדמה שהיא השאירה את כל זה מאחוריה, ובכל זאת ההווה מתעקש להראות לה שאם היא רוצה לשנות את הדרך שבה ייראה העתיד – היא תהיה חייבת לזוז. שאם היא רוצה שאחרים יראו אותה, היא חייבת קודם כל לראות את עצמה. היא נוגעת בגלגל שיניים אחד, ואחריו נעים גם אחרים, ולאט לאט הילי מגלה כמה כוח יש בתנועה אחת וכמה, לפעמים, זה כל מה שנדרש כדי שהכל באמת יהיה בסדר. "הכל בסדר, הילי" עוסק בקשר שבין הדרך שבה ההורים שלנו מתייחסים אלינו לדרך שבה אנחנו מתייחסים לעצמנו. הוא שוזר את הילדות כחלק מהחיים הבוגרים, ולא בנפרד מהם, כפרק חיים שכל מה שיבוא אחריו ישמש המשך אורגני שלו. ביד קלה וברגישות מתארת הדס קפלן את הנרטיב הפנימי שאנחנו בונים לעצמנו, ואת הדרך שבה הוא מעצב את העבר, את ההווה, ולפעמים גם את העתיד שלנו.
זה ספר שרציתי לאהוב הרבה יותר, אבל כלמני בעיות קטנות הציקו לי לכל אורכו וגרמו לי להתקשות להאמין לחלוטין לכל הסיטואציות שמתוארות בו. ועדיין הוא ממש מוצלח, ומרשים מאד בתור ספר ביכורים.
הספר עוקב אחר שנה בחייה של הילי, מתכנתת בת 32 שיוצאת לרילוקיישן מטעם החברה שהיא עובדת בה לניו-יורק. הילי עוזבת את חייה האומללים בישראל מאחוריה בתקווה לבנות חיים טובים יותר בניו-יורק. הספר עוקב אחר הזכרונות שצפים, הפחדים, והקשיים הנפשיים שקשורים לחייה הקודמים והרעים בישראל - ובמקביל עוקב אחר היום יום של הילי בניו יורק במעין יומן שהיא כותבת. הילי מתארת איך היא בונה את עצמה מקצועית, והקשרים שהיא לאט רוקמת עם חברה שהכירה בניו יורק ושאר האנשים שהיא עובדת איתם.
החולשה העיקרית של הספר היא בתחום הזכרונות של העבר של הילי. מכאן ואילך ספויילרים ודיון בנקודות עיקריות של הזכרונות של הילי - אפשר לקפוץ על הספקה הזו אם עוד לא קראתם את הספר. הילי מתמודדת עם 3 טראומות עיקריות: 1. הנתק מהוריה - שבחרו בגיל 16 להוציא אותה מהבית שלהם ולנתק את הקשרים שלהם איתה; 2. טיול טראומטי לארצות הברית שהילי הצטרפה אליו יחד עם חברה טובה שלה והאבא של החברה - שבמהלכו האבא התעלל בשתיהן ואיים מינית על הילי; 3. הקשר המתעלל עם בן הזוג שלה ישי, שמרביץ לה, מאיים לה ושולח לה ללא הרף הודעות לפלאפון ודרך הפייסבוק עם איומים ובקשות שתחזור או שהוא יהרוג אותה/ימרר את חייה/יתאבד. כל אחת מהטראומות האלו מתוארות באופן שלא הצלחתי להבין או להאמין להן בצורה מלאה. האופן שההורים שלה הוציאו אותה מהבית שלה לא מוסבר, לא ברור איך אפשר להוציא נערה בת 16 מהבית בלי שאף אחד בסביבה הקרובה לא ישים לב ויתערב בנושא. המחלוקת בין ההורים להילי גם היא לא ברורה מספיק, ולא מובן מדוע התוצאה היחידה של הקשיים שלהם היא ניתוק מוחלט מהילי. משהו בתיאור הזה הוא לא סביר. יכול להיות שהיו ארועים שהשפיעו על זה, ובטח שאפשר למצוא הסבר סביר לכל התנהגות אנושית לא משנה כמה היא נראית מוזרה או לא הגיונית - אבל פה ההסבר לא ניתן. הטיול לארצות הברית עם האבא של החברה תואר בצורה שלא ברור מה בדיוק טיב הקשר של הילי עם החברה. האם הן שותפות להתעללות של האב ומרגישות שותפות גורל? האם הן סתם שתי נערות שתקועות במצב הזה? קפלן לא מתארת ממש את הדינמיקה של שלושתם ומתמקדת רק בזווית של הילי, והזווית שלה מוגבלת מאד ולא מצליחה להעביר נרטיב אמין. בנקודת השיא האבא יוצא מהמקלחת עם מגבת בלבד וסכין בידו, ומאיים על הילי שתתפשט. כשהיא מסרבת וצועקת הוא נסוג ומאיים עליה שלא תספר לאף אחד על האירוע. זה היה גם כן מוזר ולא סביר. אם האבא יוצא עם סכין ועירום - קשה לי להאמין שצעקה וויכוח של הקורבן העתידי שלו ישכנעו אותו לסגת מכוונותיו. אני שמח שלא קרה כלום פיזי להילי, אבל משהו בכל הסיטואציה לא נקרא לי אמין. ולסיום - מערכת היחסים עם ישי. מדובר באדם שמרביץ להילי ודורש את הכניעות המוחלטת שלה אליו. לא הבנתי כלום ביחס למערכת היחסים הזו. מה מניע את ישי? האם הוא אוהב את הילי? האם הוא פריק של שליטה? איך הקשר התפתח? מה האופי של הקשר ביום יום שלו? הוא לפעמים מתעצבן ומכה אותה. אין לשניהם שום מחשבהעל כך שזה משהו חריג ולא נורמלי? הם לא רואים סרטים/כתבות שמראים באופן שלילי גברים שמרביצים לנשים? מה המוטיבציה של ישי אחרי שהילי בורחת לניו-יורק להמשיך ולשלוח לה הודעות אובססיביות חסרות פשר? הדמות שלו נשארה שטוחה. מעין רע אולטימטיבי בלי שום מטען רגשי או היסטוריה שיכולה לשפוך אור על איך הקשר שלו עם הילי התפתח ואיך הוא עצמו התפתח להיות מי שהוא.
הילי עצמה מקסימה, התיאור שלה את חייה בנרטיב הדומה ליומן האישי שבו הסיפור מתגלה לנו, הוא ישיר ולא מתיפייף. היא מתמודדת עם קשיים של גזלייטינג (אנשים שטוענים שלא עשו משהו שהם בעצם עשו, ובכך מערערים את תחושת השפיות והמציאות של האדם מולו הם עומדים) בכנות ובמידה בריאה של ספק מול ודאות. אני מאד בעדה לאורך כל הספר ורוצה שהיא תצליח.
בעיני החיסרון היחיד של הספר הוא האורך שלו. רציתי להבין קצת יותר את התהליכים הנפשיים שהילי עוברת. היה חסר לי פירוט יותר רב על איך היא מסבירה לעצמה את הבחירות שלה בחיים ומנין הכוח לבחור אחרת. אבל למעט הערות אלו, שהן טיפה קטנוניות - מאד נהניתי ואני ממליץ עליו בחום.
הילי גדלה עם הורים מתעללים, וכעת היא חיה עם בן זוג נרקיסיסט ומתעלל. הילי היא מתכנתת ועובדת בחב' הייטק. היא מנצלת הזדמנות לעשות רילוקיישן מטעם החברה לניו יורק כדי לשקם את חייה. ספר נוגע ללב, צובט ומרגש.
כבר הרבה זמן שלא קראתי ספר ביכורים מוצלח של סופר/ת ישראלי/ת. אני לא יודעת אם האשמה היא בריבוי הספרים שיוצאים עצמאית ובלי הגהה ועריכה או בי, אבל הפעם קיבלתי המלצה חמה מחברה טובה בשיחה השבועית שאנחנו מנהלות בזום, היא בישראל ואני בקנדה, אצלה ערב ואצלי צהריים מוקדמים (כשתקראו את הספר תבינו כמה שעשע אותי משפט שנאמר בו דווקא לאור זה שההמלצה הגיעה אליי מעבר לים בשיחת זום). ככה יצא שיום אחרי השיחה השבועית שלנו התחלתי לקרוא את ״הכל בסדר, הילי״ ואמרתי לעצמי שפרק שניים לפני השינה יגלו לי אם הספר הזה שווה לקריאה בסופ״ש או לא. בסוף מצאתי את עצמי קוראת עד השעות הקטנות של הלילה, גונבת כמה פרקים בבוקר למחרת לפני תחילת יום העבודה ומסיימת את הקריאה בפחות מיממה.
כמו שהתקציר מבטיח, על פני השטח נראה שהכל בסדר אצל הילי, מבחוץ זה נראה שיש לה חיים ממש נהדרים. העולם הפנימי שלה זה סיפור שונה לגמרי, סיפור שהדס קפלן מספרת לנו בכישרון נהדר ומרתק. מהפרק הראשון הרגשתי שאני לוקחת חלק במחשבות וברגשות של הילי, צועקת לה בראש אזהרות ומה לעשות או לא לעשות ואז נכנסת ללופ במחשבות שלי לגבי איך אני הייתי מתנהגת במקומה של הילי, כלפי ההורים שלה, כלפי בן הזוג ובכלל כלפי הסביבה שמרגישה מאוד עוינת להילי.
אני לא רוצה לחשוף יותר מדי מהעלילה, אבל הזדהתי עם המון מחשבות פנימיות של הילי ורציתי לצלול לתוך הספר, לחבק אותה חזק ולספר לה שגם אני הסתובבתי פעם חצי שנה במקום עבודה, מפחדת להתחיל שיחה בשפה שהיא לא שפת האם שלי, מרגישה שקופה עד שסוף סוף הזמינו אותי לאכול צהריים יחד עם הצוות ולא לבד בחדר שלי, שגם לי יש מקום מועדף ברציף שחישבתי אחרי המון ניסוי וטעייה ואני מרגישה כמנצחת אחרי שנכנסתי לקרון המושלם עם מקום ישיבה בשעות עמוסות (טרום קורונה) ושגם לי יש עולם פנימי שלם מלא חרדות ופחדים ואיכשהו שאני מצליחה לעבוד על כולם שהכל בסדר איתי כלפי חוץ.
הקריאה בספר עברה לי מהר מדי וזה אחד הספרים שחבל לי שלא היו ארוכים בעוד כמה עשרות עמודים כי בעיקר הרגשתי עצב בסופו שאני לא אהיה חלק יותר מעולמה של הילי, כל כך רציתי לקרוא עוד על מה עובר עליה.
מומלץ בחום רב וכולי צפייה לספר הבא של הדס קפלן (בתקווה שהיא כבר עובדת עליו)
אני מוצאת את עצמי חצויה לגבי הספר הזה. מצד אחד, יש בו בדיוק את כל מה שצריך: דמות מעוררת הזדהות, הבנה עמוקה של ילדה-אישה פגועה, תיאור חכם של עולמה הפנימי של הילי. ומצד שני, יש בו את כל מה שצריך, ואולי קצת יותר מדי מזה. ניכר שכתבה את הספר אשת טיפול, והמחשבות של הילי מודעות לעצמן ומנותחות מדי. כאילו כל עולמה הפנימי והמניעים שלה פרושים לפנינו, בליווי הסברים. הייתי שמחה אם המחברת היתה סומכת עלינו הקוראים שנבין לבד, אם היתה משאירה את הדברים לא מפוענחים עד הסוף. ואם אכן מדובר בדמות פגועה כל כך, משהו שם מתנהל חלק מדי. כאילו הקונפליקט הפנימי לא משפיע כמעט על ההתנהלות שלה כלפי חוץ. ודווקא שם העלילה הופכת פשוטה מדי. ואחרי כל זה, קראתי את הספר בתקופה שקשה לי מאוד לקרוא ספרים, והוא נגמר לי מהר מדי. כך שבסופו של דבר, כנראה שמשהו שם עובד. 3.5 כוכבים.
רציתי לאהוב את הספר, הוא כתוב טוב בסה"כ והיו עליו המון ביקורות ממש ממש טובות אבל בסופו של דבר- הגיבורה לא נרגישה לי אמינה. הכל נפתר בקלות, היא נורא פחדה ש... אבל לא קרה כלום. כל הזמן חיכיתי לעימות אחרון, לסגירת מעגל, לרגע שיצוץ ו... לא קרה כלום. הסוף קסום, הכל נפתר צ'יק צ'אק, תוך פחות משנה, כמעט ובלי שהיתה צריכה לעשות משהו בשביל זה שהרגיש כמו התמודדות אמיתית. דברים הסתדרו כמעט ומעצמם. לא היתה כל כך רכבת הרים רגשית אמיתית של מישהי שעוברת התמודדות כזו - ואם כן היו קצת רגשות שליליים הם היו מאד עדינים. זה לא סביר למישהי עם היסטוריה כזו מהילדות, נערות וזוגיות. * בסופו של דבר קראתי עד הסוף ולא נטשתי באמצע אז זה לא ספר גרוע. לא התחברתי בגלל האמינות.
אחד מהספרים הטובים והמרגשים שקראתי הילי השאירה אותי חסרת מילים ולא הצלחתי לישון עד שסיימתי את הספר עד הסוף העלילה מדהימה מלאה במורדות ועליות ונותנת נשיקה ענקית של אופטימיות לקראת סוף הספר למרות כל המהמורות שליהיה עברה, הילי היא השראה גדולה ואני מחכה כבר לספר הבא של הדס קפלן רוצים עוד ממךךךך
This entire review has been hidden because of spoilers.