What do you think?
Rate this book
נגמר העוף, אבל... #2
נגמר הקוסקוס
אירית גוטמן, עיתונאית מוערכת, מפוטרת מעבודתה ללא הודעה מוקדמת. בחיפושיה אחר קריירה חדשה, היא נתקלת במודעה שמבטיחה עבודה לא שגרתית. באותם רגעים היא עדין לא יודעת שבין האגדות ששמעה על חייהם של דיילי האוויר לבין המציאות המרחק רב, ואם היא לא תלמד להתסגל במהירות לחיים בגובה 30 אלף רגל, היא עלולה להפסיד את כל מה שהשיגה ב-36 שנות חייה. ניו יורק, מומבאי, מוסקבה, וינה, ליסבון, פרנקפורט, אילת ותל אביב עומדות במרכז עלילת נגמר הקוסקוס (אבל גם הדג הטעים), הממשיך לעקוב אחר חייהם של דור גל, יוגב סלע, ערן שטיין, וחבריהם הדיילים, שמסתבכים, כהרגלם, בפרשיות מסביב לעולם. נגמר הקוסקוס (אבל גם הדג הטעים) הוא רומן מתח מקורי ושופע הומור על גברים מניפולטיביים שמתקשים לקחת אחריות על מעשיהם, ועל נשים חזקות, שיעשו הכל למען האהבה. זיו כהן, עיתונאי ועורך ברשת "ידיעות תקשורת", היה דייל אוויר בחברת "אל על" בין השנים 2000-2004. ספריו הקודמים, נגמר העוף (אבל גם הקוסקוס טעים) וחמש אבנים, זכו לשבחי הביקורת והפכו לרבי מכר.
317 pages, Paperback
First published June 1, 2009
3 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 of 1 review
April 21, 2025
הספר הזה התחיל חמוד כמו הספר הקודם בסדרה-ספר טיסה קליל וכיפי עם הרבה דרמות ואקשן ובשלב מסוים הוא פשוט איבד את זה לגמריי.
למעט דמות אחת כל הדמויות עלו לי על העצבים, ויש שם המון דמויות. כבר לא יכלתי לסבול אף אחד שם, כולם עלו לי על העצבים.
אין שם דמות *אחת* שלא בוגדת בבן הזוג שלה וגם כשחשבתי שיש אחת כזו, מסתבר שגם היא בגדה.
מלא הערות שמנופוביות שהעלו לי את העצבים ״הבחורה השמנה הזו שנראת כמו נינט גרסת ים של דמעות״ מה??? א.היא בכלל לא הייתה שמנה שם, ו-ב.מה לעזאזל?
בנוסף גם אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לטוס ב״אופק״ (aka-el al) כונו כ-״ג׳ונגל אנושי״.
כמו בספר הראשון-כמות צירופי מקרים מעוררת בחילה כבר. (לא חייב שכל הדמויות יהיו קשורות אחת לשנייה בדרך כזו או אחרת, אנחנו נוכל להסתדר גם בלי זה).
בסוף הספר, שהיה אמור להיות האחרון (כפי שהסופר אמר בתחילת הספר השלישי) נשארו כמה קצוות פתוחים והורגש נסיון חפוז לסיים את הספר כמה שיותר מהר.
גם פה כמו בראשון-שיחות שהיו מעניינות וחשובות לעלילה תוארו במשפט, אבל משחק קזינו ומנות שהדמויות הזמינו במסעדה תמיד תוארו לפרטי פרטים. מכיוון שהספר מספר על חבורת דיילים, הוא מתרחש בהמון מקומות בעולם והיו רגעים בספר שהרגשתי שאני קוראת מדריך טיולים.
לאורך הקריאה הייתי בטוחה שאני אתן לספר 2 כוכבים, ואמשיך לספר הבא.
לקראת סוף הספר היה פלוט טוויסט, שפשוט היה *כל כך* מטומטם, שרציתי לצרוח. באותו רגע הורדתי את הדירוג (ל1.5 וגם זה בפרגון כי זו היה קריאה קלילה וזורמת, ובשביל הדמות של דור) והחלטתי שפה אני מפסיקה את הסדרה הזו.
על חלק מהפלוט טוויסט הצלחתי לעלות, מה שמעניין שבתחילת הספר 2 דמויות דיברו על סדרה מסויימת ואמרו ש״ברגע שזה קורה מבינים שהעלילה איבדה את זה וצריכה להסתיים״ ואז הסופר עשה את זה בעצמו. מה אתה רומז לנו בעצם? שזה היה צריך להגמר עוד בראשון? צודק. אז למה יש עוד שני ספרים אחרי השני למען השם?
מעבר לכך שהפלוט טוויסט היה מופרך ולא הגיוני, המניע שלו פשוט היה הדבר הכי מטומטם שקראתי.
ספויילר:
הבחורה העמידה פנים שהיא מתה, זייפה את המוות שלה, זייפה זהות, חיה בסתר…וכל זה בשביל מה? כי היא רצתה להפרד מבן זוגה ולא ידעה איך לעשות את זה.
אז כן זו הדרך הלגיטימית, צודקת מאמי.
מעבר לזה שאחר כך היא שילמה לעבריין שינסה להרוג את ידיד שלה כי היא חשדה שהוא דלוק על אותו בן זוג שהיא לא יכלה להפרד ממנו.
וכל זה בהתחשב בעובדה שבספר הראשון היא הייתה הבחורה הכי מתוקה בעולם, וגם בתחילת הספר השני, היא אפילו לא רצתה להבריח סיגריות, ושילמה על מכס בשדה התעופה. ואז היא הלכה למאפיונר וזייפה את מותה.
הגיון בסיסי.
בקיצור-להם נגמר הקוסקוס ולי נגמרה הסבלנות, מלא ביי.
למעט דמות אחת כל הדמויות עלו לי על העצבים, ויש שם המון דמויות. כבר לא יכלתי לסבול אף אחד שם, כולם עלו לי על העצבים.
אין שם דמות *אחת* שלא בוגדת בבן הזוג שלה וגם כשחשבתי שיש אחת כזו, מסתבר שגם היא בגדה.
מלא הערות שמנופוביות שהעלו לי את העצבים ״הבחורה השמנה הזו שנראת כמו נינט גרסת ים של דמעות״ מה??? א.היא בכלל לא הייתה שמנה שם, ו-ב.מה לעזאזל?
בנוסף גם אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לטוס ב״אופק״ (aka-el al) כונו כ-״ג׳ונגל אנושי״.
כמו בספר הראשון-כמות צירופי מקרים מעוררת בחילה כבר. (לא חייב שכל הדמויות יהיו קשורות אחת לשנייה בדרך כזו או אחרת, אנחנו נוכל להסתדר גם בלי זה).
בסוף הספר, שהיה אמור להיות האחרון (כפי שהסופר אמר בתחילת הספר השלישי) נשארו כמה קצוות פתוחים והורגש נסיון חפוז לסיים את הספר כמה שיותר מהר.
גם פה כמו בראשון-שיחות שהיו מעניינות וחשובות לעלילה תוארו במשפט, אבל משחק קזינו ומנות שהדמויות הזמינו במסעדה תמיד תוארו לפרטי פרטים. מכיוון שהספר מספר על חבורת דיילים, הוא מתרחש בהמון מקומות בעולם והיו רגעים בספר שהרגשתי שאני קוראת מדריך טיולים.
לאורך הקריאה הייתי בטוחה שאני אתן לספר 2 כוכבים, ואמשיך לספר הבא.
לקראת סוף הספר היה פלוט טוויסט, שפשוט היה *כל כך* מטומטם, שרציתי לצרוח. באותו רגע הורדתי את הדירוג (ל1.5 וגם זה בפרגון כי זו היה קריאה קלילה וזורמת, ובשביל הדמות של דור) והחלטתי שפה אני מפסיקה את הסדרה הזו.
על חלק מהפלוט טוויסט הצלחתי לעלות, מה שמעניין שבתחילת הספר 2 דמויות דיברו על סדרה מסויימת ואמרו ש״ברגע שזה קורה מבינים שהעלילה איבדה את זה וצריכה להסתיים״ ואז הסופר עשה את זה בעצמו. מה אתה רומז לנו בעצם? שזה היה צריך להגמר עוד בראשון? צודק. אז למה יש עוד שני ספרים אחרי השני למען השם?
מעבר לכך שהפלוט טוויסט היה מופרך ולא הגיוני, המניע שלו פשוט היה הדבר הכי מטומטם שקראתי.
ספויילר:
הבחורה העמידה פנים שהיא מתה, זייפה את המוות שלה, זייפה זהות, חיה בסתר…וכל זה בשביל מה? כי היא רצתה להפרד מבן זוגה ולא ידעה איך לעשות את זה.
אז כן זו הדרך הלגיטימית, צודקת מאמי.
מעבר לזה שאחר כך היא שילמה לעבריין שינסה להרוג את ידיד שלה כי היא חשדה שהוא דלוק על אותו בן זוג שהיא לא יכלה להפרד ממנו.
וכל זה בהתחשב בעובדה שבספר הראשון היא הייתה הבחורה הכי מתוקה בעולם, וגם בתחילת הספר השני, היא אפילו לא רצתה להבריח סיגריות, ושילמה על מכס בשדה התעופה. ואז היא הלכה למאפיונר וזייפה את מותה.
הגיון בסיסי.
בקיצור-להם נגמר הקוסקוס ולי נגמרה הסבלנות, מלא ביי.
Displaying 1 of 1 review