זה הניתוח שלי

by Yossi Sarid, יוסי שריד (Author's Hebrew name)

לי קרה בדיוק להפך -

אני יצאתי לחפש מלוכה

ומצאתי אתונות.

ומאז, בין החמורים הנוערים,

אני חי על זמן שאול.


ספר זה נולד בנסיבות אישיות לא שגרתיות, בלשון המעטה. על־כן גם דרך כתיבתו היתה בלתי־שגרתית. עשרים וארבע שעות לאחר ניתוח המוח שלי, התחלתי לכתוב אותו, ולא חדלתי חודש ימים עד שסיימתי. זאת היתה כתיבה במכה אחת או יותר נכון לומר – בנשימה אחת, שלא רציתי ואולי גם לא יכולתי לקטוע. הכתיבה היתה אפוא לגמרי ספונטנית, ומושפעת במידה מסוימת מהטראומה שכרוכה “בניתוח גדול”, ואולי גם, מי יודע, על־ידי תרופות שקיבלתי במינונים גבוהים.

רק לעיתים נדירות, אם בכלל, מזדמן לו לאדם לכתוב בהשפעה כלשהי של תרופות חזקות במיוחד, וייתכן שהן מאפשרות חשיפה יותר גלוית לב של רגשות ומחשבות. ברור לי שהספר טבוע בחותם של רגשנות יתר, ובנסיבות אחרות הוא היה הרבה יותר מאופק וממושמע. דברים רבים שמופיעים בו היו אז יותר “נכונים” מהבחינה הפוליטית, וייתכן שגם מהבחינה האישית.

לא עבר זמן רב מאז הניתוח. כאשר ההקדמה הזאת נכתבת חלפו בסך הכול חודשיים. גם היום יכולתי, כמובן, לצנזר את הספר ולשוות לו אופי מעט שונה. יכולתי להשמיט קטעים מסוימים ולהלביש לקטעים אחרים צורה שונה, אבל החלטתי להניח לו כפי שהוא, ככתיבתו הראשונית. הספר זורם אפוא באפיקו המקורי, והשינויים הקלים שהוכנסו בו נועדו אך ורק לשם בהירות הנקרא. האם היום, לא כל שכן בעוד חודשים ושנים, הייתי כותב אותו אחרת? על השאלה הזאת אינני מסוגל להשיב. האם נכון היה מצידי לפרסמו כך ולא אחרת? גם השאלה הזאת תישאר בעינה, בלי תשובה. ידבר הספר כפי שהוא בעד עצמו ונגד עצמו.

כבר לקחתי בחיי סיכונים יותר גדולים ופחות מחושבים.

התלבטתי האם לשלב באותו הטקסט דבר פרוזה בדבר שירה, ולבסוף החלטתי בזכות השילוב פה ושם. בקטעים אחדים היה נדמה לי שאיטיב לבטא את עצמי בכמה שורות שיר, והסתייעתי באותן שורות שנכתבו לפני הניתוח או מייד לאחריו, והן משקפות אותן מחשבות וחוויות שאיפיינו את מצבי־רוחי בזמן האחרון.

קטעי השיר המופיעים כאן אינם באים על חשבונו של ספר שירים נפרד, שגם אותו, כולו, כתבתי השנה, והוא יראה אור בחודשים הקרובים. לי אישית הוא מאוד חשוב.

אדם מחפש משמעות בכל מה שקורה לו ובמתרחש סביבו, ובעיקר כאשר קורים לו דברים יוצאי דופן. גם אני חיפשתי משמעות, ואינני בטוח אם אומנם מצאתי. אני מניח שבמוקדם או במאוחר היה ספר זה נכתב ממילא – במתכונתו הנוכחית או במתכונת אחרת – אולי במסגרת של אוטוביוגרפיה. את העובדה שהוא נכתב דווקא עכשיו, בלי דיחוי, כשברזל המנתחים עדיין חם, צריך לזקוף בין השאר לזכותם של משה ורדי ודב איכנולד, אם באמת מדובר ב”זכות". הם באו איתי בדברים ערב הניתוח, הציעו לי לכתוב את סיפורו של ניתוח המוח שלי, ואני נעניתי להצעתם. תודתי נתונה להם, כי הכתיבה מאוד עזרה לי בכניסה אל חדר הניתוח, ובעיקר – ביציאה ממנו.

החלמתי כהרף עין עוררה השתאות בקרב אנשים רבים, אולי אפילו בקרב רופאים. כאמור, רק חודשיים חלפו עברו להם וכאילו, למראית עין, לא היו דברים מעולם. רק אני יודע אל־נכון מה עבר ומה לא לגמרי עבר, וזה הסוד השמור איתי. לא הרבה סודות שמרתי לעצמי. אפילו הצלקת הולכת ונעלמת ועוד מעט לא יבחינו בה.

אתמול, בפעם הראשונה, העברתי את ידי בלי משים על גולגולתי ואף גירדתי אותה קלות, מנוער לחלוטין מתחושה של פחד או מיאוס; פשוט שכחתי את קיומה של הצלקת החיצונית.

הצלקת הפנימית היא כבר עניין אחר, ולה מוקדש הספר הזה.

תל־אביב, סוף אוגוסט 2004

149 pages, Paperback

Published January 1, 2004

About the author

Yossi Sarid (Hebrew: יוסי שריד‎) was an Israeli politician and news commentator. He served as a member of the Knesset for the Alignment, Ratz and Meretz between 1974 and 2006. A former Minister of Education and Minister of the Environment, he led Meretz between 1996 and 2003 and served as Leader of the Opposition from 2001 to 2003. Known for his determined moral stance and his willingness to pay the political price for that determination, Sarid was often referred to as Israel's moral compass.