What do you think?
Rate this book
The game
A man in a tall residential apartment house is looking out at the windows of the apartments across from him. It quickly develops into a game in which he begins to predict what will happen based on their behavior patterns,but the game spreads to his wife and then other neighbors and grows more complex, more insidious, and begins to consume them all
Anthony Burgess
“It is beautifully contrived, ingenious, economical, thoroughly convincing. It is also witty and civilized, and … must earn a kind of astonished applause.”
Marshall McLuhan
“a parable of high-rise living. By pushing the voyeur to the extreme, the binocular game flips into the audible-tactible world of existence”
Anthony Burgess
“It is beautifully contrived, ingenious, economical, thoroughly convincing. It is also witty and civilized, and … must earn a kind of astonished applause.”
Marshall McLuhan
“a parable of high-rise living. By pushing the voyeur to the extreme, the binocular game flips into the audible-tactible world of existence”
- GenresNovels
179 pages, Hardcover
First published January 1, 1973
39 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 5 of 5 reviews
October 13, 2025
This is a rediscovered little gem.
Originally published in the early 70s Abrahami's novel follows the evolution of a new Game developed by the Balcony Man. He lives in a large apartment block with a view of many of his neighbours in similar nearby blocks. The game assigns points to whatever can be seen in these other apartments.
The game is soon adopted by residents in the other blocks and becomes as obsession.
This is a satire on how fads spread and evolve. Highly recommended
Originally published in the early 70s Abrahami's novel follows the evolution of a new Game developed by the Balcony Man. He lives in a large apartment block with a view of many of his neighbours in similar nearby blocks. The game assigns points to whatever can be seen in these other apartments.
The game is soon adopted by residents in the other blocks and becomes as obsession.
This is a satire on how fads spread and evolve. Highly recommended
April 29, 2026
לפני מספר שנים גלשתי להנאתי באתר https://neglectedbooks.com/ , אתר המתמקד מדרך הטבע בספרים נשכחים שיצאו לאור בשפה האנגלית. תוך רפרוף על פני עשרות המלצות על ספרים אזוטריים נתקלתי בהמלצה קצרה על ספר ששם מחברו מצלצל כשם ישראלי משהו, מה שמשך את תשומת ליבי. לא היה זה שם של סופר ישראלי "גדול" שעשה לעצמו שם בעולם והספר לא היה מוכר לי. יחד עם זאת בהמלצה צוטטו שבחים להם זכה הספר מאת שני אישים ידועי שם: הסופר ומבקר הספרות האנגלי אנתוני ברג'ס (מחבר "התפוז המכני") וההוגה הקנדי מרשל מקלוהן (מנסח העיקרון הנודע - "המדיום הוא המסר"). סקרנותי התעוררה אך שכחתי לציין לעצמי את שם הספר או את שם המחבר. בשנים שלאחר מכן נהגתי לחזור ולבקר באתר וניסיתי לאתר את אותה המלצה – אך ללא הצלחה, מה שגירה את סקרנותי עוד יותר.
לפני כחודש ניסיתי שוב לאתר את ההמלצה. הפעם עלה הדבר בידי. מדובר היה בספר The Game מאת איזי אברהמי. חקרתי קצת על אודותיו ברשת. המידע לא היה רב. מסתבר שלספר ישנה גם גרסה עברית בשם "משחק השכונים" שיצאה לאור בשנות השבעים בהוצאת צ'ריקובר. (מסתבר שגם תורגם לשפות רבות אחרות – צרפתית ספרדית, הולנדית וגרמנית, מה שאולי מעיד על הצלחה מו"לית מסוימת) היה קשה לאתר עותקים של הספר בעברית ובכלל הבנתי שיצא במקור דווקא באנגלית בארצות הברית. העותקים המשומשים הבודדים בשפה האנגלית המוצעים למכירה ברשת היו יקרים למדי ולכן כאשר נתקלתי בעותק שהוצע במחיר זול יחסית מיהרתי לקפוץ על "המציאה" והזמנתי אותו בתקווה שיצדיק את ההשקעה. הגיע עותק שהיה שייך לספרייה במחוז "אלבני" בג'ורג'יה, עטוף בצורה מעוררת כבוד (ששמרה עליו נהדר לאורך השנים), על כל חותמות הספרייה, כרטיס הקוראים תחוב בכיס נייר בעמוד האחרון וריח כבד של ספרי ספריה.
מי היה איזי אברהמי? כנראה שטאלנט לא קטן. נולד בבולגריה, עלה לישראל ב-1934. למד בבית הספר הדרמטי של התיאטרון הקאמרי, ושיחק בהצגות התיאטרון. השתלם בבימוי, במשך שנה וחצי, בתיאטרון האולד וויק באנגליה, וביים מחזות אחדים בלונדון. באמצע שנות הששים משלא מצא לעצמו מקום של קבע בתיאטרון, היגר מישראל, שיחק וביים באירלנד ובנורבגיה וזכה להצלחה. כתב יחד עם בת-זוגו הסופרת רבקה רז את המחזמר האנטי מלחמתי (סטייל "שיער") – "קפוץ", למוסיקה של דני סנדרסון, שלא נחל כמדומה הצלחה. הגדיר את עצמו כמורד ודגל בעירום ובאהבה (ע"פ רחל המרחלת בכתבה שפורסמה ב"העולם הזה" אליה גם צורפה תמונה שלו בבגדי אדם וחווה ומשקפיים אופנתיים). בין השאר היה גם (וזה יכול להסביר משהו על הספר הנדון) ממציא של משחקי קופסא! את הספר הזה פרסם בסקריבנר ניו-יורק כנראה באפיזודה הארה"בית שלו ושל זוגתו.
ומה התרשמותי מספרו? דומני שישנם ספרים שמעורב בקריאתם בהכרח סוג של אנכרוניזם – לא ניתן מלהימנע מלשפוט אותם על פי ידע מאוחר שיש לקורא בנוסף על מה שתיאר בהם המחבר בזמן כתיבתם. האם ניתן לקרוא כיום את ז'ול וורן מבלי להתפתות לרגע ולשקול אילו מתחזיותיו התממשו ואילו לא, אילו בצורה דומה ואילו באופן שונה? וורן יכול לכתוב על צוללות (כידוע, בניגוד לסברה, כבר היו קיימות צוללות בזמן "כתיבת עשרים אלף מייל מתחת לפני הים") באופן שהדהים את בני תקופתו, אנו בוחנים את תיאוריו בעיקר במבט לאחור מתוך השהיית הספק.
מסתבר שאיזי אברהמי כתב ספר שכזה בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים. האינטרנט היה אז רק בחיתוליו, רעיון בשלבי פיתוח ראשוניים ובודאי שונה ממה שהוא היום ולכן נעדר לחלוטין מן הספר שההמצאות התקשורתיות המתקדמות ביותר שבו הן הטלפון והטלוויזיה. אבל לא ניתן להימנע מן המסקנה שאברהמי כתב ספר על "רשת חברתית". המושג הסוציולוגי/פילוסופי של "רשתות החברתיות" נחקר ופותח כבר בשנים קודמות לכתיבתו של הספר. אברהמי אולי הושפע מתיאוריות רבות וטובות. אולם בתור סיפור בדיוני נראה לי שיש כאן חלוציות מסוימת. לא דווקא בגלל עצם הרעיון אלא בגלל האופן בו מפתח אותו אברהמי. בכמה נקודות טכניות הוא קלע ללב העניין (כבר כתבתי שהיה מפתח משחקים) – לייקים, דרוגים, התפתחות של תחרותיות וקבוצתיות, שינוי מושג המציצנות וצמיחת זאנר הריאליטי. (בנוגע לריאליטי ודאי שלא היה הראשון – קראתי סיפור של דונלד ברת'אלמי בנושא, שהיה קיצוני לזמנו ושהיום מחוויר לעומת מה שרואים בתוכניות כגון "האח הגדול"). בעיקר מרשימה האינטואיציה של אברהמי כאשר הוא מתאר את הבדידות הקיומית הנלווית לכל הסימולאקרה העכשווית.
הנה כמה ציטוטים: "אני מבטיח לך אלפי טלוויזיות דרכן תראי את החיים האמיתיים" (עמוד 5). "הוא הרגיש שהוא כבר אינו משחק את המשחק. הוא חש, שלהיפך, בניגוד למה שהיה קודם, המשחק משחק בו ועכשיו הוא אינו מבין את הכללים" (165) "איש המרפסת חשב שהמשחק הפסיק להיות הפוגה מן החיים, חג שיש ליהנות ממנו. האם הוא לא הפך, במקום זאת, למסע כבד במזכיר את מה שלגבי רוב האנשים היו בלעדיו החיים? (עמוד 166)
הספר כשהוא לעצמו חביב. הוא כתוב בצורה ישירה ופשוטה. בעיקרו הוא הומוריסטי ופרודי – סיפור של המצאה היוצרת שיגעון חברתי שיוצא מכלל שליטה. בהשוואה אליו עולים ספרים כגון "המלחמה בסלמנדרות" של צ'אפק ובעיקר "תעלת בלאומליך" של קישון. בכלל אין ספק שאברהמי מושפע מאוד מקישון והולך בדרכיו. תמצאו כאן גם ביקורת חברתית מינורית וכמה קטעים נוגעים ללב העוסקים בבדידותו של האדם.
זו אינה יצירת מופת ספרותית אך גם אינה ספרות פאלפ. במבט לאחור היא מעוררת השתאות, והיא "נשארת במחשבתך" כמאמר אחד הסוקרים בגודרידס. אני נהניתי מאוד מהקריאה והספר הפתיע אותי לטובה. בשל כך ובשל הרעיון המעניין ופיתוחו היפה הוא ראוי לדעתי לחמישה כוכבים (או לפחות לקריאתכם). אינני יודע אם התרגום הישן שלו לעברית מוצלח. בכל אופן נסו להשיגו בחנויות הספרים המשומשים ובספריות וותיקות. לדעתי אפילו ראוי להוציא מהדורה עברית מחודשת של הספר. האם ישנה הוצאה שתרים את הכפפה? ומעניין מה יחשבו עליו קוראים חדשים.
נ.ב. עד היום לא התעסקתי יותר מידי ברשימות בגודרידס. עם קריאת הספר עלה בדעתי ליצור רשימה שתעסוק בספרים ישראלים מוצלחים שחמקו מתחת לרדאר או שנשכחו מהר מידי. משהו בסגנון הזה. פתחתי רשימה הנקראת "חמקנים בעברית" והצבעתי על כמה מועמדים להכללות בה. אבל אז הבנתי שבעצם זו רשימה שצריך למיין בסדר יורד! מבחינת החמקנות - ככל שספר יקבל פחות הצבעות כך הוא ראוי יותר להיכלל ברשימה. כמובן שהספר החמקן המוצלח האולטימטיבי הוא כזה שאינו מופיע באף רשימה ולא נקרא ע"י אף אחד, אבל שהינו בכל זאת יצירת מופת.
לפני כחודש ניסיתי שוב לאתר את ההמלצה. הפעם עלה הדבר בידי. מדובר היה בספר The Game מאת איזי אברהמי. חקרתי קצת על אודותיו ברשת. המידע לא היה רב. מסתבר שלספר ישנה גם גרסה עברית בשם "משחק השכונים" שיצאה לאור בשנות השבעים בהוצאת צ'ריקובר. (מסתבר שגם תורגם לשפות רבות אחרות – צרפתית ספרדית, הולנדית וגרמנית, מה שאולי מעיד על הצלחה מו"לית מסוימת) היה קשה לאתר עותקים של הספר בעברית ובכלל הבנתי שיצא במקור דווקא באנגלית בארצות הברית. העותקים המשומשים הבודדים בשפה האנגלית המוצעים למכירה ברשת היו יקרים למדי ולכן כאשר נתקלתי בעותק שהוצע במחיר זול יחסית מיהרתי לקפוץ על "המציאה" והזמנתי אותו בתקווה שיצדיק את ההשקעה. הגיע עותק שהיה שייך לספרייה במחוז "אלבני" בג'ורג'יה, עטוף בצורה מעוררת כבוד (ששמרה עליו נהדר לאורך השנים), על כל חותמות הספרייה, כרטיס הקוראים תחוב בכיס נייר בעמוד האחרון וריח כבד של ספרי ספריה.
מי היה איזי אברהמי? כנראה שטאלנט לא קטן. נולד בבולגריה, עלה לישראל ב-1934. למד בבית הספר הדרמטי של התיאטרון הקאמרי, ושיחק בהצגות התיאטרון. השתלם בבימוי, במשך שנה וחצי, בתיאטרון האולד וויק באנגליה, וביים מחזות אחדים בלונדון. באמצע שנות הששים משלא מצא לעצמו מקום של קבע בתיאטרון, היגר מישראל, שיחק וביים באירלנד ובנורבגיה וזכה להצלחה. כתב יחד עם בת-זוגו הסופרת רבקה רז את המחזמר האנטי מלחמתי (סטייל "שיער") – "קפוץ", למוסיקה של דני סנדרסון, שלא נחל כמדומה הצלחה. הגדיר את עצמו כמורד ודגל בעירום ובאהבה (ע"פ רחל המרחלת בכתבה שפורסמה ב"העולם הזה" אליה גם צורפה תמונה שלו בבגדי אדם וחווה ומשקפיים אופנתיים). בין השאר היה גם (וזה יכול להסביר משהו על הספר הנדון) ממציא של משחקי קופסא! את הספר הזה פרסם בסקריבנר ניו-יורק כנראה באפיזודה הארה"בית שלו ושל זוגתו.
ומה התרשמותי מספרו? דומני שישנם ספרים שמעורב בקריאתם בהכרח סוג של אנכרוניזם – לא ניתן מלהימנע מלשפוט אותם על פי ידע מאוחר שיש לקורא בנוסף על מה שתיאר בהם המחבר בזמן כתיבתם. האם ניתן לקרוא כיום את ז'ול וורן מבלי להתפתות לרגע ולשקול אילו מתחזיותיו התממשו ואילו לא, אילו בצורה דומה ואילו באופן שונה? וורן יכול לכתוב על צוללות (כידוע, בניגוד לסברה, כבר היו קיימות צוללות בזמן "כתיבת עשרים אלף מייל מתחת לפני הים") באופן שהדהים את בני תקופתו, אנו בוחנים את תיאוריו בעיקר במבט לאחור מתוך השהיית הספק.
מסתבר שאיזי אברהמי כתב ספר שכזה בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים. האינטרנט היה אז רק בחיתוליו, רעיון בשלבי פיתוח ראשוניים ובודאי שונה ממה שהוא היום ולכן נעדר לחלוטין מן הספר שההמצאות התקשורתיות המתקדמות ביותר שבו הן הטלפון והטלוויזיה. אבל לא ניתן להימנע מן המסקנה שאברהמי כתב ספר על "רשת חברתית". המושג הסוציולוגי/פילוסופי של "רשתות החברתיות" נחקר ופותח כבר בשנים קודמות לכתיבתו של הספר. אברהמי אולי הושפע מתיאוריות רבות וטובות. אולם בתור סיפור בדיוני נראה לי שיש כאן חלוציות מסוימת. לא דווקא בגלל עצם הרעיון אלא בגלל האופן בו מפתח אותו אברהמי. בכמה נקודות טכניות הוא קלע ללב העניין (כבר כתבתי שהיה מפתח משחקים) – לייקים, דרוגים, התפתחות של תחרותיות וקבוצתיות, שינוי מושג המציצנות וצמיחת זאנר הריאליטי. (בנוגע לריאליטי ודאי שלא היה הראשון – קראתי סיפור של דונלד ברת'אלמי בנושא, שהיה קיצוני לזמנו ושהיום מחוויר לעומת מה שרואים בתוכניות כגון "האח הגדול"). בעיקר מרשימה האינטואיציה של אברהמי כאשר הוא מתאר את הבדידות הקיומית הנלווית לכל הסימולאקרה העכשווית.
הנה כמה ציטוטים: "אני מבטיח לך אלפי טלוויזיות דרכן תראי את החיים האמיתיים" (עמוד 5). "הוא הרגיש שהוא כבר אינו משחק את המשחק. הוא חש, שלהיפך, בניגוד למה שהיה קודם, המשחק משחק בו ועכשיו הוא אינו מבין את הכללים" (165) "איש המרפסת חשב שהמשחק הפסיק להיות הפוגה מן החיים, חג שיש ליהנות ממנו. האם הוא לא הפך, במקום זאת, למסע כבד במזכיר את מה שלגבי רוב האנשים היו בלעדיו החיים? (עמוד 166)
הספר כשהוא לעצמו חביב. הוא כתוב בצורה ישירה ופשוטה. בעיקרו הוא הומוריסטי ופרודי – סיפור של המצאה היוצרת שיגעון חברתי שיוצא מכלל שליטה. בהשוואה אליו עולים ספרים כגון "המלחמה בסלמנדרות" של צ'אפק ובעיקר "תעלת בלאומליך" של קישון. בכלל אין ספק שאברהמי מושפע מאוד מקישון והולך בדרכיו. תמצאו כאן גם ביקורת חברתית מינורית וכמה קטעים נוגעים ללב העוסקים בבדידותו של האדם.
זו אינה יצירת מופת ספרותית אך גם אינה ספרות פאלפ. במבט לאחור היא מעוררת השתאות, והיא "נשארת במחשבתך" כמאמר אחד הסוקרים בגודרידס. אני נהניתי מאוד מהקריאה והספר הפתיע אותי לטובה. בשל כך ובשל הרעיון המעניין ופיתוחו היפה הוא ראוי לדעתי לחמישה כוכבים (או לפחות לקריאתכם). אינני יודע אם התרגום הישן שלו לעברית מוצלח. בכל אופן נסו להשיגו בחנויות הספרים המשומשים ובספריות וותיקות. לדעתי אפילו ראוי להוציא מהדורה עברית מחודשת של הספר. האם ישנה הוצאה שתרים את הכפפה? ומעניין מה יחשבו עליו קוראים חדשים.
נ.ב. עד היום לא התעסקתי יותר מידי ברשימות בגודרידס. עם קריאת הספר עלה בדעתי ליצור רשימה שתעסוק בספרים ישראלים מוצלחים שחמקו מתחת לרדאר או שנשכחו מהר מידי. משהו בסגנון הזה. פתחתי רשימה הנקראת "חמקנים בעברית" והצבעתי על כמה מועמדים להכללות בה. אבל אז הבנתי שבעצם זו רשימה שצריך למיין בסדר יורד! מבחינת החמקנות - ככל שספר יקבל פחות הצבעות כך הוא ראוי יותר להיכלל ברשימה. כמובן שהספר החמקן המוצלח האולטימטיבי הוא כזה שאינו מופיע באף רשימה ולא נקרא ע"י אף אחד, אבל שהינו בכל זאת יצירת מופת.
March 16, 2015
A fun, oddball novel in which a bored couple make up a game where they win points for what they find in the apartments across the street (reading, watching TV, man in a uniform, couples kissing). As awareness of the game spreads, it leads to imitation, alteration ("I think morally you should lose points if you see someone kissing."), paranoia and voyeurism ("Being a Peeping Tom is now mainstream.").
August 27, 2025
Great fun & a fast read! Rather accurate picture of how something gets started and takes on a life of its own. Balcony man…. We all know him and sometimes he is us. Good beach book.
April 26, 2015
El juego de las ventanas es una novela humorística.
La narración comienza con un hombre que mira a través de la ventana de su departamento hacia las ventanas del edificio frente al suyo. Al poco tiempo, se encuentra desarrollando una serie de reglas que le permitan empezar un juego con el que comienza a predecir lo que sucederá a partir de los patrones de comportamiento de sus vecinos. Cuando, primero, se extiende a su esposa y, luego, a sus vecinos; el juego crece y se torna más y más complejo, pero también más insidioso, hasta el punto tal de que empieza a consumir el tiempo y las vidas de todos ellos.
A partir de ello, Abrahami construye una entretenida caricatura de la sociedad de su tiempo, pero que más de cuarenta años después resulta incluso más actual.
http://refugiofantasia.blogspot.com.a...
La narración comienza con un hombre que mira a través de la ventana de su departamento hacia las ventanas del edificio frente al suyo. Al poco tiempo, se encuentra desarrollando una serie de reglas que le permitan empezar un juego con el que comienza a predecir lo que sucederá a partir de los patrones de comportamiento de sus vecinos. Cuando, primero, se extiende a su esposa y, luego, a sus vecinos; el juego crece y se torna más y más complejo, pero también más insidioso, hasta el punto tal de que empieza a consumir el tiempo y las vidas de todos ellos.
A partir de ello, Abrahami construye una entretenida caricatura de la sociedad de su tiempo, pero que más de cuarenta años después resulta incluso más actual.
http://refugiofantasia.blogspot.com.a...
Displaying 1 - 5 of 5 reviews