Alexander Calder, the renowned sculptor and inventor of mobiles, here brings his characteristic simplicity of line and spirit of movement to the art of animal sketching. The purpose of the book is to help the student to draw animals as he or she sees them. Noting and practicing the way Calder captures the emotions and attitudes of animals in a few quick lines, the student can quickly obtain a lasting groundwork in animal sketching that will before long become second nature.
Because of the simplicity of Calder's approach to sketching, this book can easily be used by even the youngest of students. There are no difficult techniques to master here, no roundabout methods of construction, but just an insistence on drawing things as the student sees them, with undogmatic and delightful assistance from an undisputed master of the simple expressive line. It is unlikely that there is any more pleasant way to study way to study such a fundamental branch of pictorial art. Unabridged and unaltered republication of the 1929 edition, with 62 pages and 141 drawings.
כילד אהבתי לציייר חיות. אם לא ידעתי מה לצייר או אם הייתה חסרה לי השראה הייתה המורה יערה שולפת ממדף הספרים של החוג לציור ספרון קטן ובו רישומים של בעלי חיים שנעשו בדיו ומכחול. היה בספר משהו שמאוד הרשים אותי. ברישומים המהירים: הלא גמורים והמושלמים, הריאליסטיים וה"אומנותיים", המדויקים והסכמטיים בעת ובעונה אחת. התרגשות ראשונית כאשר אתה מגלה משהו חדש באומנות שאינו ברור לך לחלוטין.
בחלוף השנים נשאתי עמדי את זכר הספרון. כאשר התפתח האינטרנט והפך למעין זיכרון עצום - כזה שכאשר מתעקשים ניתן לאתר בו דברים שחשבת שכבר אבדו והפכו לזכרונות עמומים ולהפוך אותם לרגע שוב לברורים (ובכך להסתכן ולאבד את הקסם שדבק בהם עם השכחה והטשטשות); הייתי מחפש בו מדי פעם בפעם את הספרון האהוב. אבל כיצד לאתר ספרון זניח שכזה? כל שזכרתי היה שהיו בו רישומי בעלי חיים, שכריכתו היתה אדומה כהה או אדומה חומה, שמן הכריכה ניבט אלי פרצוף של חיה, שהמהדורה יצאה לאור כנראה בשנות השבעים. מצאתי יותר מידי ספרים על רישום בעלי חיים, כלומר לא מצאתי דבר.
לפני כחודשיים החלטתי מתוך שעמום לנסות שוב לאתר את הספרון באמצעות מחוללי השפה, שהתחילו לשלב יכולות חיפוש סבירות. כפעמים רבות בעבר ה"בינה" המלאכותית לא גילתה לי אלא את מה שכבר ידעתי בעצמי: על סמך הפרטים הזכורים לי כמעט בלתי אפשרי לאתר את הספר. בסוף השיחה, הציע המחולל לחפש ספרי רישום חיות באתר הספרים המשומשים abe books, ממנו כבר הזמנתי בעבר. עד עכשיו חיפשתי רק במנועי חיפוש ובאמזון. הסיכוי לא נראה לי גדול, בכל זאת חיפשתי באתר. להפתעתי, שניה ברשימת תוצאות החיפוש הופיעה כריכתו האדומה של הספרון וממנה נעצה בי את מבטה הלביאה.
ובכן, מסתבר שלא מדובר בספרון זניח אלא בספר ידוע למדי, מלפני מאה שנים, של האמן האמריקאי המפורסם אלכסנדר קלדר (שהכרתי כילד מיצירות המובייל שלו במוזיאונים בארץ, כמו גם בבאזל בה נהגתי לבקר בבגרותי). הספרון יצא לאורך השנים במהדורות רבות, כולל מהדורות מהודרות לאספנים. ניתן גם למוצאו און-ליין. המהדורה בעלת הכריכה האדומה יצאה ב"דובר פרס" המתמחה בספרים שזכויות היוצרים שלהם פגו. הוא עלה רק כעשרים שקלים. לזכר ימים עברו הזמנתי אותו.
מאז לא עובר יום שאיני מעיין בו. כמובן שהנוסטלגיה משחקת כאן תפקיד. אבל כמו בכל אמנות טובה, גם בפשוטים ובמוכרים שברישומים אני מגלה בכל פעם משהו חדש. סוג של מדיטציה. הפעם קראתי גם את הסבריו הקצרצרים של קלדר. הם מיועדים לקהל צעיר (או צעיר ברוחו). אין בהם תחכום רב. בכל זאת אפשר ללמוד מהם משהו.
קלדר כתב את הספר יחסית בראשית דרכו האומנותית, לפני שעזב את ארה"ב לפריז הבוהמיינית. שם החל ליצור בנוסף על המוביילים הידועים שלו גם פסלים עשויים חוטי ברזל מכופפים - דמויות אנשים ובעלי חיים שהתגלגלו למיצב אתו היה נודד, שנודע בשם "הקרקס של קלדר". מבלוג האיור (המצוין בפני עצמו) של דני קרמן למדתי שעם שובו לארה"ב הפך קלדר את פסלי התיל לשיטת רישום ייחודית - "רישום בקו אחד". כיום היא תרגיל מקובל לתלמידי רישום, ומככבת בחוגים לילדים ובפסלי תיל קיטשיים. בכל זאת היתה אהובה מאוד על פיקאסו (מומלץ לחפש באינטרנט את יצירותיו בסגנון זה של פיקאסו וגם את איוריו ופסלי התיל של קלדר). דמויותיו של קלדר הפכו קריקטוריות, מופשטות וסוריאליסטיות יותר.
האיורים בספר הזה דומים מעט לאיורים המאוחרים, כלומר ניתן ללמוד מהם גם על התפתחותו האומנותית והרעיונית של קלדר עצמו, אבל הם גם שונים מאוד. לא מדובר על רישום בקו אחד, אף כי פה ושם ישנם חלקים הרשומים בקו אחד. יש כאן מינימליזם, אבל כזה שאינו מדגיש דווקא קונטורים סגורים אלא אי שלמות, בררנות מקובלת ברישום.
רצה המקרה ומעט לפני הקריאה שמעתי ביוטיוב את הרצאתו של ד"ר יגאל בן-נון על ציורי המערות של האדם הקדמון. הציורים בוצעו כפרוייקט מעורר השתאות. במקומות קשים לגישה, בפינות עמוקות וחשוכות לחלוטין על קירות עקומים ומפותלים. למעשה בן-נון מקביל אותם למיצגי אומנות עכשווית יותר מאשר לציורים. האש המרצדת של הלפידים על פיתולי קירות המערה, הציורים החוזרים ומשתנים ברצף כתמונות על סרט קולנוע, יצרו טקס של דימויים חיים ובעיקר תנועה.
ממש בפתיחת הספר מזכיר קלדר במשפט את מקורותיו העתיקים של ציור בעלי החיים - ציור המערות. אם בתחילה מצאתי ברישומיו השפעות מהפרקטיקה של אומנות הרישום מהמזרח הרחוק, בכסות סגנון מערבית, הרי שעכשיו אני נוטה יותר לראות בהם התכתבות (לא מודעת בחלקה) עם ציורי המערות, עם קדמוניות מסוימת, סוג של אטביזם. ואכן הדבר הבולט ביותר בהסבריו של קלדר הוא האובססיביות שלו לתנועה שלוותה אותו לאורך כל דרכו האמנותית. כמו במוביילים ובמיצב הקרקס, גם ברישומים המוקדמים קלדר שם את הדגש על ביטוי התנועה הבלתי פוסקת של בעלי החיים. הצייר צריך לחזור שוב ושוב על רישומים פשוטים ולא מושלמים, בזוויות משתנות, כדי ללכוד את התנועה - אפילו אם בעלי החיים ישנים או פסיביים באופן יחסי או כאשר מציירים בעלי חיים אקזוטיים מתצלומים (תמיד יש להשתמש בתצלומים רבים וזוויות שונות). הפרדוקס - ביטוי התנועה ברישום קבוע הוא לב הסיפור. ומכאן כנראה גם היכולת לגלות כל פעם דבר חדש ברישומים הפשוטים כביכול. עבור קלדר בעלי החיים, בניגוד לאדם, מתאפיינים בתנועה האינסטינקטיבית, הלא מדועת לעצמה, תנועה המתגלמת בגופה של החיה ובדמותה.
אני ממליץ מאוד על הספרון לתלמידי ציור, כמו גם לכל המתעניינים בציור. מי יודע אולי גם אני אאזור קצת אומץ ואחזור לצייר