היברו פבלישינג קומפני

by Matan Hermoni, מתן חרמוני

העשורים הראשונים של המאה העשרים בניו יורק: ריכוז עצום של מהגרים, רבים מהם יהודים, שנטשו בתים חמים בעיירות קטנות במזרח אירופה למען "החלום האמריקאי". סדנאות יזע, מסחר זעיר, צפיפות ועוני, ובה בעת שפע מסחרר של צבעים, טעמים, שפות ותרבויות ומַעבָר לתרבות ההמונים, שאותה סימל איסט ברודווי: הפרסומות, התיאטרון, הכוכבים הגדולים והפריחה של עיתונים וספרות פופולרית.

הלב הפועם של תרבות המהגרים היהודית בניו יורק באותה תקופה סוערת היו ספרוני ה"שונד": מעשיות סנטימנטליות מפולפלות, עתירות אירועים ומהפכים מלודרמטיים. רבים מהספרונים האלה שכולם קראו אותם — נערות, עקרות בית, פועלים, בטלנים ותלמידי ישיבה — התפרסמו בהוצאת הספרים "היברו פבלישינג קומפני".

היברו פבלישינג קומפני הוא סיפורה של תקופה נפתלת שאנו חווים אותה דרך סיפורו של אדם אחד ושל הסובבים אותו. זהו סיפור עלייתו ונפילתו של מרדכי שוסטר, נער מהגר שהחל את דרכו כשוליה של סַדר דפוס ב"היברו פבלישינג קומפני", ונשבע להפוך למחבר ה"שונד" הפופולרי ביותר. זהו גם סיפורם של חבריו ואהובותיו שחיו בדוחק בלואר איסט סייד, בין רחוב האוסטון לוול סטריט, ופינטזו על החיים הטובים המחכים במרחק של כמה רחובות — בחלקים העשירים יותר (והיהודיים פחות) של ניו יורק — ברנשים וחתיכות חסרי מנוח, שכיכבו, בהסוואות קלות, בסיפוריו הסנסציוניים של מרדכי שוסטר ושיקפו תרבות צעירה, חיונית ותוססת.

היברו פבלישינג קומפני הוא שחזור אוהב, רגיש ואמין של תקופה ותרבות שפסו מן העולם.

מתן חרמוני יצר פנינה ספרותית שנעה בין הקאמרי והפילהרמוני ומנתצת את החומה שהוקמה במשך עשרות שנים בין הספרות העברית "הגבוהה" לבין אחותה, ספרות היידיש. התוצאה מרנינה: ספרות עברית למהדרין, כתובה בגובה העיניים, "חתיכת חיים" גדושת ריחות, צבעים, מעללים של גיבורים הרפתקנים והומור. המון הומור. משובח.

270 pages, Paperback

First published January 1, 2011

Reviews

[Siv30 · Rating 2 out of 5]

הספר הזה יכל להיות מצויין אבל כפי שכבר כתבתי, סגנון הכתיבה של חרמוני פשוט מזעזע.

הוא פשוט מאוהב בכתיבה של עצמו וזה ניכר בחזרה על מילים ומשפטים, ובמיוחד בדבקותו, בלי שום סטייה מנוהגו, לכתוב כל משפט פעמיים : פעם בפעיל ופעם בסביל. הנטייה הזו פשוט מוציאה מהדעת. נוסיף על כך שהוא חוזר על עיקרי העלילה עד כאן מידי כמעט פרק ונקבל 270 עמודים שעם כל כישרונו לספר סיפור, סבלתי בגבורה בכל משפט, פסקה ועמוד. בנוסף, נטייתו להתחיל כל משפט שני במילה המסיימת את המשפט הקודם מובילים ליאוש במהלך הקריאה כך שהעלילה, עד כמה שהיא מעניינת לא מצליחה להאפיל על הכשלים הסיגנוניים שאולי בתחילה מושכים ונתפסים כשובבים, אבל אחרי פרק או שניים כאלה, פשוט מעצבנים.

זהו סיפורו של מרדכי שוסטר, מהגר וסופר אידישאי מתחילת המאה ה- 20 ושתי אהובותיו: דינה והנייה. שתיהן עיצבו את חיו. לאחת הוא נישא השניה היתה המוזה לספריו ובשל יחסיו איתה זכה להצלחה כסופר. העלילה נעה קדימה ואחורה מתחילת המאה ה- 20 (1904 אז היגר בגיל 15 לארה"ב) ועד כמעט סופה המתרחש ב- 1988. העלילה המרכזית מתרחשת עד אמצע שנות ה- 30 של המאה ה- 20.

מרדכי עובד כשוליית סדר בחברת הדפסה בשם "היברו פבלשינג קומפני" וחולם לכתוב את הספר שיביא לו כבוד ותהילה. לבסוף, הוא מצליח לקצור את התהילה כשהוא מפרסם את ספרו אנני פייג', העוסק בחייה של אחת מאהובותיו והופך להיות אחד מגדולי סופרי השונד. המילה שונד מתארת ספרות זולה, קלת ערך.

הספר מספר את סיפור ההגירה של היהודים לארה"ב, ההסתגלות החברתית, העוני שחיו בו, העבודה הקשה וההצלחה.
לולאי הסגנון של הכתיבה, סביר שהיה מקבל ניקוד גבוה יותר אבל לצערי, הוא פשוט מתיש ומעיק.

כהערת סיום, אני מוצאת שאין שינוי מהותי במה שאני חושבת על ספרו זה ממה שחשבתי על ארבע הארצות. ההתחכמויות הלשוניות מורידות ומפחיתות מערך העלילה ומסיטות את תשומת לב הקורא מהמסר של המחבר (אם בכלל קיים מסר כי בארבע הארצות לא מצאתי את המסר ובהיברו פבלשינג קומפני לפחות היתה עלילה, היתה היסטוריה כך שגם אם לא היה מסר הם חיפו על היעדרו). לא בכדי ויתרתי על רכישת ספרו ,קרבת דם, אף על פי שזכה להילולים וביקורות חיוביות. עייפתי מהשפה, מהסגנון ומהגימיק הלשוני של מתן חרמוני. הוא לא הקסים אותי בספרו "ארבע העונות" והוא גם לא הקסים אותי בקריאה הנוכחית.

[Elazar · Rating 4 out of 5]

Very interesting and well-written book

[Eithan · Rating 2 out of 5]

unfortunately this book was just boring, nothing was happening, the language was repetitive and the plot simply going around and around nothing, didn't finish it

[Gilahk · Rating 3 out of 5]

This book is hard to understand. First of all, the author repeats himself a lot, and it is annoying. As it kept going on that way I thought maybe the author is trying to demonstrate something by saying things over and over, but I still haven't figured out What it is. The main character, Mordecai Shuster is someone who one should feel all kinds of empathy for, losing his father at age two, losing his mother at age 13 and then sent from THE Jewish world of Eastern Europe of 1904 to live with his aunt and her family in New York City. AS the story goes on and on and on and on, I found myself really trying to like Mordechai but it didn't happen.
I read the book in the original Hebrew and the book takes place mostly in the USA, and in different languages, this would be a very complicated translation job as sometime the dialogue was in English in Hebrew letters and that was a bit confusing. As a historical novel, I learned more about New York City pre WWI, also it was an eye opener to see how a world of commerce and living operated without computers and other technologies we take for granted today.
Also I enjoy a book that send me to research which characters are real and which are a conglomerated of characters that might have existed.
Now that I think about it, this story took place in the same time and place that my grandparents came from Russia and the Ukraine to the USA. My grandmother died before i born and my grandfather died when I was about 5 I think so I never got to talk to them about their experiences. My father died 30 ears ago, before I got to the age where I wanted to hear more about the old days and I heard very few stories while growing up about his family history. Good thing other people write books, even if they have no soul like Mordecai Shuster.

[Shahar · Rating 3 out of 5]

an interesting take on Yiddish writers in the early 20 century.
not my cup of tea but not a bad cup of tea.